http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר

ספורטאיות במשגב

ברוכים הבאים לבלוג - גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר, הבלוג שמלווה את המדור "אתנה ספורט במשגב" מא-לה-גוש.

בבלוג יפורסמו הכתבות שמופיעות במסגרת המדור וגם מידע וטיפים שלא היה להם מקום בעיתון.

אתם מוזמנים לקרוא, ולהגיב.

 

המלצות למתאמנת המתחילה מאת תמי ברוך, המאמנת המנטאלית של מחלקת הספורט

  1. כל אחת יכולה.
  2. לבחור פעילות שאוהבים.
  3. להצטרף לקבוצה. כך אפשר למצוא חברים לפעילות ולהמשיך להתאמן גם מחוץ לקבוצה.
  4. לא למהר. עדיף לבצע את הפעילות יותר לאט ולהאריך את משך הפעילות. פעילות שמבוצעת מהר מדי גורמת לשרירים להתעייף במהירות, ויוצרת תחושה של כישלון.
  5. להיות סבלנית.
  6. לבחון כל יום בפני עצמו מבלי להתייחס למה היה אתמול ומה יהיה מחר.
  7. להכין תוכנית אימונים מסודרת. כך יודעים מה צריך לעשות בכל אימון.
  8. להתאמן בבוקר. לקום יותר מוקדם ולצאת מיד לאימון. בהמשך היום עלולים לצוץ דברים בלתי צפויים שידחו את האימון, ולכן הבוקר הוא הזמן האידיאלי.
  9. להתמיד. אחרי חודשיים שלושה מתחילים לראות תוצאות ולהרגיש אחרת ואז יותר קל להמשיך.

 

תגובה אחרונה ב-04/08/2012 22:31:40

בשנת 1978 פרדי מרקורי מ"קווין" כתב את השיר האלמותי על האיש/ה שכל מה שהוא/היא רוצים זה לרכב על אופניים. כמעט 35 שנים חלפו מאז, אבל הקסם של כלי התחבורה הדו-גלגלי רק הולך וגדל.

בכתבה זו אנסה לפצח את סוד הקסם בעזרתן של שלוש רוכבות: בלהה שלוסברג, נעמה נוימן ושלומית כהן.

 

נעמה, עוד לא בת 14 וכבר אלופת הארץ ברכיבה, גם באופני כביש וגם באופני הרים. "אופניים זה החיים שלי", היא אומרת ומתכננת קריירה של רוכבת מקצועית. לדברי המאמן שלה, עוז דודאינעמה האלופה, צפוי לה עתיד מזהיר.


שלומית התחילה לרכב רק בגיל 40, וגם היא אומרת שהאופניים שינו לה את החיים. "קיבלתי ביטחון עצמי. אני מרגישה טוב עם הגוף שלי. אני מרשה לעצמי לחיות וליהנות כמו שלא עשיתי קודם".
אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה.

שלומית מדוושת

שלומית אומרת: "רציתי להצטרף לקבוצה ולהתחיל לרכב אבל אמרתי לעצמי, מה אני אבזבז עכשיו אלף שקל על אופניים? מזל שבלהה דחפה אותי לקום ב-5 בבוקר ולצאת לרכב. התחלתי מפעם בשבוע והיום אני רוכבת כל יום ויש לי אופניים שעולים 13 אלף שקל".
בלהה שלוסברג היא המאמנת של קבוצות הרכיבה העממית, ומתאמנת בעצמה פעמיים בשבוע כבר 6 שנים. היא אוהבת לרכב ביער. "היער משתנה מדי יום ובבוקר כל כך נעים לרכב בשבילים, להמריץ את הדם ולהתמלא באנרגיה. אבל לרכב לבד זה לא נחמד, ולכן החלטתי להדריך, כדי שיהיו עוד נשים שירכבו איתי".

בלהה כובשת את היער
קבוצות הרכיבה של בלהה רוכבות ביער כבר שנה. במשך כל החורף הן רכבו בשבילי הכורכר הלבנים, והיום הן רוכבות בסינגלים - שבילים צרים, מיוחדים לאופניים, שיש בהם הרבה סיבובים, אבנים ומכשולים טכניים שצריך לעבור.
"זה מאד מפחיד", שלומית אומרת, "יש דברים שבתחילת האימון  אני לא מאמינה שאעשה אבל בסוף זה קורה, וזה אושר גדול".
הפחד, או ליתר דיוק ההתמודדות עם הפחד היא אחד האלמנטים המושכים בספורט הרכוב.
כשהייתי קטנה", נעמה אומרת, "המשפחה שלי הייתה יוצאת להמון טיולי אופניים. ישבתי על כיסא שאפשר להרכיב על האופניים של אבא עד שגדלתי והוא לא היה יכול לסחוב אותי יותר. הוא לימד אותי לרכב אבל לא אהבתי את זה כי פחדתי ליפול, ואחר כך טרפדתי את כל הרכיבות המשפחתיות".
היום היא כבר לא מפחדת: "אני הכי אוהבת את האתגרים. אני אוהבת להגיע לקצה גבול היכולת. באימון שבת למשל, רוכבים 120 ק"מ ב3.5 - 4 שעות. יש מהירויות גבוהות, וזה נורא כיף".
אז איך היא התגברה על הפחד? "לא יודעת, פשוט התבגרתי". 
למרות שהרכיבה על אופניים אמורה להיות פעילות סוליסטית אשר מפגישה בין אדם אחד לשני גלגלים היא משלבת גם פעילות חברתית ענפה. אפילו בפן התחרותי כפי שנעמה מספרת: "בתחרויות אנחנו רוכבים ביחד ומנסים לעזור לסטאר של הקבוצה לנצח. חוסמים לו את הרוח, מושכים אותו בעליות", וכמובן גם בפן העממי כפי שבלהה מתארת: "יש המון עידוד, עזרה ותמיכה בין הבנות בקבוצה. תמיד יש מישהי שקשה לה יותר, אז אנחנו מחכות. לא מתעצבנות. יש המון סבלנות, פרגון וקבלה".
שלומית הכירה המון חברים חדשים: "אנחנו יוצאים לרכיבות משותפות בשבתות ועושים על האש ביחד. בשנה שעברה נסעתי עם החבר'ה לשבוע רכיבה בצרפת בהרי האלפים. השנה אני נוסעת לשבועיים ושנה הבאה אולי אני אפילו אדריך".

האם זהו סוד הקסם של האופניים? פעילות גופנית נמרצת שמשולבת באינטראקציה חברתית?
שלומית אומרת שיש הרבה קווי דמיון בין הרכיבה לבין החיים היומיומיים: "צריך להתמודד עם מכשולים, צריך להביט קדימה ולבחור את הקו שרוצים להתקדם לפיו".  
אז אולי הרכיבה היא בכלל מטאפורה לחיים, ואולי אי אפשר לפצח את הסוד בעזרת מילים, צריך לעלות על אופניים ולהבין אותו תוך כדי דיווש.

האתלט היפני שיזו קנקורי היה אחד משני הנציגים שיפן שלחה לאולימפיאדת סטוקהולם, 1912. קנקורי השתתף בריצת המרתון אבל פרש באמצע. מרוב בושה על כך שלא הצליח לסיים את המרוץ הוא עלה בחשאי על ספינה בחזרה לארצו, ובמשך 50 שנה נחשב לנעדר ע"י הרשויות בשבדיה עד שאותר ע"י עיתונאי שהזמין אותו לסיים את המרוץ.

54  שנים, 8 חודשים, 6 ימים, 8 שעות 32 דקות ו-20 שניות לאחר שהחל בריצת המרתון ההיא קנקורי סיים אותה, והפך לרץ המרתון האיטי ביותר בעולם.  

 

רוצים להשתתף במירוץ אבל חוששים להגיע אחרונים? את שיא האטיות של קנקורי תתקשו מאד לשבור ...

 


 

עוד על ריצה ועל אצניות אולימפיות בקנה מידה מקומי בגליון הקרוב של א-לה-גוש.

 

ריצה נחשבת לפעילות ספורטיבית שנויה במחלוקת. המקטרגים טוענים שהיא שוחקת את הברכיים, מזעזעת את עמוד השדרה ומטלטלת את המוח, ואילו המהללים אומרים שאם יודעים לרוץ נכון אפשר להימנע מהסיכונים ואפילו להרוויח, כי ריצה עובדת על מערכות שרירים רבות, היא מפתחת סיבולת לב-ריאה ויש לה ערך מדיטטיבי.
אחת הדרכים הטובות ביותר להימנע מסיכוני הריצה היא להצטרף לקבוצה. בתחילת הקיץ נפתחה במשגב קבוצת ריצה לאצניות מתחילות בהדרכתה של תמי ברוך. כ-30 נשים משתתפות בפעילות. ויוי ווכל היא אחת מהן. "בחרתי בריצה", ויוי אומרת, "אבל אני חושבת שהריצה בחרה בי".


ויוי מספרת שהתחילה עם הליכות מהירות, ובכל פעם הגבירה את הקצב. היא אוהבת להרגיש את הדופק עולה, את הכושר שמשתפר מריצה לריצה ואת תחושת הסיפוק של אחרי האימון, וכך היא מתארת את הצעדים הראשונים שלה בעולם הריצה: "אני מרגישה שנכנסתי למין מנהרה שאני לא יודעת לאן היא תוביל אותי, אבל הדרך בהחלט מרגשת". ויוי מתכוננת למרוץ הראשון שלה - מרוץ משגב שיתקיים באוקטובר הקרוב.
מרוץ משגב היה המרוץ הראשון של אפרת גזית לפני 7 שנים, "זה מאד מצא חן בעיני, אז החלטתי לרוץ מרתון".
אפרת מתאמנת לבד. "יש לי משמעת עצמית, ואני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. כשהתחלתי לרוץ קראתי ולמדתי את הנושא, וככל שרצתי יותר למדתי על עצמי מה טוב לי ומה לא".
אפרת רצה למרחקים ארוכים, ריצות מרתון וריצות אולטרא-מרתון (ריצות למרחקים ארוכים יותר מ-42 ק"מ). "ריצות ארוכות זה ספורט יחידני, את עם עצמך. מתמודדת נגד כוחות הנפש שלך. בזמן הארוך שיש לי עם עצמי אני נאבקת עם משברים, אני לומדת מה זה סבל ואיך להתאושש ולנצח אותו, אני לומדת איך להרחיב את הגבולות של הגוף. הריצה היא סוג של דיאלוג פנימי עמוק, ואת התובנות מהדיאלוג אני לוקחת איתי לחיים".  

 


אצל ענבר בזק הריצה נובעת ממניעים יותר ארציים.  "הדרך הכי טובה להכיר מקום חדש זה דרך הרגליים. הריצה מאפשרת לגמוא מרחקים במהירות, ואין צורך בשום ציוד חוץ מנעליים". בכל פעם שענבר מגיעה למקום חדש בארץ או בחו"ל היא נועלת את נעלי הריצה שלה ויוצאת לריצת היכרות.
ענבר רצה מגיל 12. היא התחילה לרוץ במטרה לרדת במשקל וגילתה שיש לה יכולות אתלטיות יוצאות דופן.
בנערותה היא השתתפה במכביה, הייתה אלופת הארץ בריצת 800 ו-1,500 מטרים, ואף ייצגה את ישראל באליפות העולם לבתי ספר וזכתה במדלית ארד. הניצחון האחרון שלה היה בדואתלון במשגביאדה.

 


לאחרונה היא איננה מסוגלת לרוץ בגלל פציעה, "זה חסר לי מאד. אני מנסה להחליף את הריצה בפעילויות אחרות, אבל ריצה זה הספורט האולטימטיבי". המדור שולח לה ברכת החלמה מהירה, ומקווה לראות אותה כובשת שוב את השבילים בקרוב.
אפרת תשמח לראות את השבילים מתמלאים באצניות. היא אומרת שאחוז הנשים שמשתתפות בספורט הסיבולת הוא קטן יחסית, "מחנכים אותנו להיות ענוגות ורכות ונעימות אבל יש בנו עוד רבדים, וריצה מאפשרת לבטא אותם".
אז כל מי שמדגדג לה עכשיו בכפות הרגליים מוזמנת להצטרף לקבוצת הריצה, נפגשים בימי ראשון ב-6 בבוקר, ובימי חמישי ב-6 בערב בכניסה לאולם הספורט. 

תגובה אחרונה ב-29/08/2012 17:55:52