http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

החינוך - הלב הפועם של משגב

דיאלוג בין תלמידי 'על-יסודי משגב' ותלמידי תיכון מג'ד אל-כרום

מאת: ניצן לוינסון, תמי רון פבריקנט*

 

בשבוע האחרון של נובמבר יצאו שתי כיתות י' מתיכון משגב (י'7, י'9) לסמינר יהודי-ערבי בן יומיים. זו השנה השניה שבית הספר שותף לתכנית 'מפגשים' של גבעת חביבה ומשרד החינוך. התלווה אלינו שמוליק בצלאל, מורה ומחנך מבית הספר שמרכז את נושא המפגשים בין בתי הספר. ליציאה לסמינר קדמו שבועות רבים של הכנה הן של המורים והן של התלמידים, אך שום דבר לא הכין אותנו למערבולת הרגשות שהתחוללה במהלך יומיים אלה.

 

הגענו לאתר ופגשנו את רכזי הסמינר, סאמר ויעל, ואת "הצד השני": נערים ונערות  משתי כיתות י' הלומדים  בבית ספר ערבי במג'ד אלכרום. לאחר מילות פתיחה במליאה התחלקנו לקבוצות מעורבות והלכנו בליווי מדריך יהודי ומדריך ערבי אל הפעילויות והסדנאות.

בתחילת הסדנאות נפגשו שני הצדדים למשחקי היכרות, וגילו להפתעתם שיש להם תחומי עניין משותפים, כגון מוסיקה, ספורט, מקצועות לימוד, שחקנים ועוד. בהמשך נתבקשו התלמידים להגדיר את עצמם כאזרחים במדינת ישראל ולתאר את היחסים שלהם עם שכניהם, יהודים וערבים. בשעות אלה החלו רגשות שונים לצוף: כעס, אכזבה, עלבון, שנאה ועוד. דעות שונות נשמעו לכאן ולכאן.

 

רכזי הסמינר, סאמר ויעל, מרבים להשתמש במילה "תהליך". מדובר בהתפתחות מדורגת של הכרת עצמך והאחר. לא קל לשמוע את הצדדים מתיכים זה על זה את אמתותיהם. כל צד מאמין באמת ובתמים שזו האמת. הצד השני דורש שוויון ומגדיר את עצמו כפלסטיני, הגדרה מתריסה כלפי רבים מאיתנו. מורה ערבייה מספרת כי הילד שלה הלך לגן ילדים מעורב בכרמיאל, וההורים היהודים בגן לא אפשרו לילדיהם לשחק עם הילד שלה. מורה אחר הביע את כאבו על כך שבנו עלי הפסיק לשחק כדורגל בקבוצה כי הילדים היהודים קראו לו "ערבי מלוכלך". "האם אנחנו באמת כאלה", שאלו התלמידים שלנו. התהליך המדובר כולל מבט ארוך במראה ושאילת שאלות.

 

הדברים נכונים גם בצד השני. גם הערבים שעימם נפגשנו מביטים במראה, ומה שמשתקף אינו מלבב. מה אומר נער פלסטיני לנערה שכולה? איך מסבירה נערה פלסטינית הפגזה ללא אבחנה של אזרחים תמימים? סיפורו של מורה יהודי על ילדיו הפוחדים מערבים שמא אחד מהם הוא מחבל או שמא הם זוממים בשפתם לתקוף את ילדיו, זוכים להקשבה. הם יאמרו שאלה קיצוניים הפועלים בכוח, שדם הוא דם, ושצריך להפסיק את שפיכות הדמים ולפתור את הבעיות ההדדיות.

 

מעבר לכל הדיבורים חשיבותו של הסמינר הוא בעצם קיומו. נערים בוגרים ערבים ויהודים יושבים יחד בחדר אחד ללא מחיצות וללא תיווך ומדברים. זה לא קל וכלל לא פשוט.

בזמן הקרוב נמשיך בבית הספר את התהליך הזה, ואנו המחנכים נברר עם התלמידים איך אנחנו רוצים להמשיך.

 

*ניצן לוינסון, מחנך כיתה; תמי רון פבריקנט, מחנכת כיתה ורכזת שכבה

תגובה אחרונה ב-08/12/2012 23:28:53