http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

אמנים ויוצרים

שלום לכולם,

 

בין ערב חג לחול מועד ומימונה מוצגות במקומותינו שתי תערוכות אמנות חדשות, המזמינות את התושבים לבוא לצפות ולהנות.

 

בגלריית המבואה אשר בכניסה למ.א. משגב מוצגת תערוכת אמנים קבוצתית "נא לקרוא את מה שמצוייר כאן" אותה אצרה שושי נורמן.  ובגלריה P2 שבאזור התעשייה משגב מוצגת התערוכה "חורים של חרות". תערוכת יחיד של האמנית אורנה יזרעאלי ממכמנים.

 

לאחרונה החלה יעל בלומברגר, אמנית הפסיפס, להפעיל את הגלריה P2 בתרדיון.

במוצאי חג ראשון של פסח, יום שלישי 30/3/2010, נפתחה בגלריה תערוכת יחיד של האמנית אורנה אורן יזרעאלי, מכמנים, "חורים של חירות".

 

שיח גלריה בתערוכה יתקיים ביום שבת 10 אפריל בשעה 20.00

התערוכה תוצג עד סוף חודש אפריל.

 

שעות הפתיחה במקום ימים א'-ה' בין השעות 10:00-18:00

בימי שישי ושבת בין השעות 10:00-16:00

 

את התערוכה במבואת המועצה ניתן לראות בכל שעות היממה.

 

קוראינו מוזמנים להעלות רשמים מהתערוכות לרשומה זו.

 

בהנאה,

איילת.

 

 קוראים תמונה - אמנים משתמשים בקסט

 

אמנים: סעיד אלנהרי - סח'נין, איילת בראון צור - קורנית, תמר וו'דקוק - עצמון, שמואל יזרעאלי - מכמנים, עפרה עמיקם - עצמון, רות קסטנבאום בן-דב- אשחר, אבהיטי קרול - אבטליון, אוצרת: שושי נורמן - יובלים

 

תערוכה חדשה של אמנות בשילוב טקסט, במבואת המועצה, מעוררת תגובות מעורבות בצופים. חלקם רואים בטקסטים, בעברית ובערבית, התרסה לאומנית או חתרנות, אחרים חשים במסרים של קדושה ומיסטיקה, ובכל אופן, קשה להישאר אדיש נוכח היצירות

 

 

התערוכה 'קוראים תמונה' במבואת המועצה קורעת צוהר לעולם תוכן נוסף של היוצר, הטקסט, המתלווה אל הדימוי החזותי. היוצרים בחרו בטקסטים קרובים לליבם, או במילים שהיו המניע ליצירה, הצופה מפענח את היצירה תוך קריאת המילים, התבוננות בדימוי וניסיון להבין את הקשר ביניהם. הפרשנויות מפתיעות. כדאי להתבונן ביצירות ולתת לרגשות לצוף, לפני שמתוודעים לפרשנות של האמן והאוצרת.

 

רות קסטנבאום בן-דב מציגה בתערוכה שש עבודות. העבודות משתי הסדרות 'זֵכר' מתחקות אחרי המנהג היהודי להשאיר בבית ריבוע לא מטויח כזכר לחורבן הבית. רות מצאה שבבתי מוסלמים בישובים שכנים יש אריח המציג את כיפת הסלע ועליו כתוב שהכול שייך לאלוהים. הדמיון בין המנהגים הביא את רות ליצור הקבלה בין הדימויים. ההקבלה מעלה שאלות של בנייה מול חורבן, וזהות שמתבטאת בקשר עם מקום מסוים בפרט והאדמה בכלל. הדימוי השלישי (זֵכר 2) יוצר סינתזה מעניינת בין המנהגים עם עיבוד של חותמת יהודית איטלקית מהמאה ה-16, המדמה את בית המקדש ככיפת הסלע. בין השאר מצוטט שם הפסוק שמושר במנגינה סוחפת בתפילות של ימים נוראים בכל בתי הכנסת "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (מתוך ישעיהו).

שני ציורים אחרים הם מסדרת "שטיחי תפילה". הסדרה מתבססת על פרוכת מהמאה ה-17 המעוצבת כשטיח תפילה מוסלמי. היצירות  הן שוב בחינה והתחקות אחרי המהויות השונות הבאות לידי ביטוי בשתי הדתות.  שטיחי תפילה הם סמלים מוסלמיים אולם עצם תלייתם וההקדשות הכתובות עליהם מדמות אותם לפרוכות בבית הכנסת. באחד מהציורים מוצג גוף הכורע לתפילה והופך לדמות המנשק את האדמה, מסביב מופיעות מילות הברכה היהודית על אכילת פירות הארץ בעברית ובערבית. הציור מעלה שאלות על האפשרות לשני העמים לחיות יחד  ב"ארץ טובה ורחבה" כמילות הברכה. התרגום של ברכת הנהנין לערבית מוסיף נדבך, ומאפשר קרבה של דוברי ערבית לטקסט יהודי שגור.

 

סעיד אלנהרי הוא אמן אורח מסח'נין שרכש שם בינלאומי הודות ליכולות הקליגרפיות יוצאות הדופן שלו. רוב העוסקים בקליגרפיה של הכתב הערבי, משמרים בקנאות את צורת האות ולכל היותר כותבים בתוך צורות, בכיוונים שונים ובכך יוצרים עניין.

סעיד יוצר אותיות וירטואוזיות המביאות לידי ביטוי את המשמעות של המשפט אותן הן מבטאות. כך האמרה "עופו לאלוהים" משדרת ציפוריות על ידי האותיות, והמשפט "החכמה היא השראת האלוהים" מצביעה כל כולה כלפי מעלה.

 

איילת בראון צור מציגה בתערוכה סדרה של שישה צילומים תחת הכותרת "עקידת יצחק", צילום אחד בוים (הציפור על הקרש) והשאר צולמו כהווייתם ובמקום אחד. איילת יוצרת זיקה לתחושת הבדידות ולשיר "לבדי" של ביאליק "וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְתַכַחְתִי מִלֵב", ו "כּלּם נָשָא הָרוּחַ, כּלם פָרְחוּ לָהֶם, וָאִוָתֵר לְבַדִי, לְבַדִי...". איילת בוחרת להציג את השיר דרך הפירוש שנכתב עליו.
השם "עקידת יצחק" הוא פירוש אישי של האמנית לשיר שמעלה את כאב  השכינה על ילדה האחרון.

 

שמואל יזרעאלי מציג בתערוכה שתי עבודות, האחת היא המריצה מלאת ספרים יהודיים וציוניים, אולי פרפראזה על משל העגלה הריקה, ועבודה נוספת היא טריפטיכון המציג את מציאות הפיגועים לצד הכמיהה לשקט ושלום. הטריגר ליצירה מצוי במרכזה: "להיות אזרחים בישראל", ספר שנמצא על הרצפה באחד הפיגועים, ועורר בשמואל את הרצון להציג את האבסורד והפתרון האפשרי.

 

עפרה עמיקם מציגה יצירות מתוך סדרת "נופים". הסדרה היא מעין מסע של עפרה למיפוי והבנה של עצמה ושל ההיסטוריה המשפחתית והאישית שלה תוך התייחסות להיסטוריה של המקום בו היא נמצאת היום. ההתייחסות היא למקומות גיאוגרפיים (שמות המקומות), לצד אירועים משמעותיים בהיסטוריה שלה, על ידי ציורים מתוך תמונות ישנות. באחד הפרגמנטים יש גם התוויה של ההיסטוריה על ידי מיפוי הנשים המשמעותיות ליוצרת לאורך התקופות השונות.

 

תמר וו'דקוק מעשירה את התערוכה ביצירה שנולדה בעקבות שיעור בטיפוגרפיה. תמר יוצרת קשר בין סידור ועיצוב הטקסט ובחירת הגופנים לבין הרקע. היחסים בין המילים בטקסט הם כמו היחסים בין האובייקטים האחרים בשלושת הצילומים שהופכים לתמונה אחת. 

 

אבהיטי קרול מציגה בתערוכה דימויים מתוך חפיסת קלפי מודעות ("בשבילך") שהיא יצרה. הצופה מוזמן לבחון האם הניסיון לתת למילה פירוש חזותי הוא סובייקטיבי או שמא מצליח לתת הבחנה אוניברסאלית, אובייקטיבית?.

האם העובדה שמדובר בקלפי מודעות לנשים הופכת את הקלפים ליותר נהירים לנשים? בכל מקרה הצבעוניות והקו המשוחרר מעוררים תחושה שהדימויים נעשו מתוך כוונה ובאהבה.

 

אחד ממאפייני היצירות בתערוכה הוא חלוקת היצירות לפרגמנטים, פרקים, כמו בתוך יצירה ספרותית, שעל מנת שתהיה שלמה צריך שיהיה בה התחלה, אמצע וסוף. כך אולי גם ביצירה של אמנות פלסטית המאמצת את השפה המילולית ושואפת לשלמות ולבהירות שלה.

לכתב ולטקסט בתרבות היהודית (והמוסלמית) מיוחסים כוחות ומשמעויות שהם הרבה מעבר לפשט. סופר הסת"ם שכותב את המזוזות וספרי התורה חייב בהיטהרות לפני שהוא ניגש למלאכת הכתיבה. מהכרות עם האמנים המשתמשים בכתב ביצירתם ניכרת גם התייחסות דומה של רצינות עמוקה ואולי אפילו קדושה.

 

 

שושי נורמן, אוצרת התערוכה

 

     

פרטים מתוך עבודתי "עקידת יצחק".  איילת.

תגובה אחרונה ב-11/04/2010 17:08:43