דבר העורך

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

לינקים

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

מיומני הספרנית

 

מאז ומתמיד אהבתי ספריות.

אוסף הספרים הראשון שהכרתי, עוד כפעוטה, היה זה של סבי וסבתי במושב הותיק, שכלל קלאסיקות באנגלית, כתבי הוגים ציוניים ממהדורה ראשונה וספרי קבלה באידיש.

בין האותיות העבריות המהודרות, שמשמעותן היתה נסתרת מעיניי, השתרגו להם איורים קבליים מוזרים להחריד... היה להם ריח מתוק ומענג, בעיקר למתפוררים שבהם, שחודר, דרך האף, היישר אל הנשמה.

בגיל הגן יצא שעברנו כמה פעמים דירה. הגננות, הסייעות, הילדים, הכל התחלף חדשות לבקרים, רק דבר אחד נשאר קבוע- פינת הספרים.

בבית הספר היסודי, הספרייה היוותה בשבילי טיפה של נחמה בתוך אוקיינוס של התמודדויות, עימותים ואכזבות.

יש ילדים שבשביל לקבל כוס תה וסימפטיה הולכים אל האחות, יש כאלו שמבקרים בכל הזדמנות במזכירות ומבקשים להתקשר הביתה, יש את אלו שיוצאים לסיבוב עם אב הבית ואת מלטפי הפרוות בפינת החי. אני הלכתי אל הספרייה.

תמיד הרגשתי שם כמו בבית, ברכת השלום הלבבית של הספרנית בכניסה, המחצלות המזמינות, האוירה החמימה, הצבעוניות, השקט... הכמות הבלתי נתפסת של הספרים...

כל ספר שנפתח רמז לי על עולם שלם שאפשר לצלול לתוכו, להתלוות לגיבוריו העשויים לבלי חת ולגיבורותיו עזות הנפש.

הרמתי מבט משתוקק אל הסולמות, אחד על כל קיר מצופה מדפים. לנו הילדים היה אסור לטפס עליהם, אך הם נשאו הבטחה לעוד ועוד עולמות אפשריים, שפע של יקומים מקבילים...

בעיניים של ילדה, נראתה לי הספרייה כהיכל עצום ומפואר, אך לאחר שנים, בביקור מקרי, התגלתה לי האמת- הספרייה היתה לא יותר ממקלט קטנטן ועלוב, שיופיו, כנראה, בא לו מבפנים.

בתיכון, כשיתר החבר'ה עסקו בעיקר בהברזות ובחיזורים, אני הלכתי לחפש רומן במקום אחר. בספרייה. אמנם היתה זו ספריית עיון, אבל מהר מאוד התרגלתי למצאי, ולמדתי לאתר בין מדפי המתכת הקרירים אוצרות יקרי ערך- כמו שירה... חדשה וישנה, ידועה ועלומה, מקורית ומתורגמת... אלבומי אמנות למיניהם וקלאסיקות פילוסופיות, שיכולתי רק לדמיין שאני מבינה.

בהמשך יצאתי לשנת שירות בקריית מלאכי המתפתחת. בימים הדרכתי טיולים וחוגי טבע, ובלילות נחשפתי אט אט לעומקי היצירה היהודית הודות לספריית ספרי הקודש של בנות השירות, שכנותיי לדירה.

כשהתחתנו, במקום לקנות מכשירי חשמל ורהיטים מכובדים או להתחיל "לחסוך לבית" כמו בני-אדם, קנינו... נכון, ספרים! וגם די הרבה כונניות שהלכו וכיסו את כל הקירות...

 

לאחר שנולדה הלל, ביתנו הבכורה, קיבלתי הצעה מפתה- להיות ספרנית המושב שבו התגוררנו.

כמובן שהסכמתי.

אחרי חודש הופתעתי מאוד לגלות שגם משלמים לי על כך.

על מה בדיוק? שאלתי. על השהייה במקום האהוב עליי ביותר? על כך שהתינוקת שלי זוחלת על הפופים הגדולים ומקשיבה לסיפורי הילדים? על האפשרות להזמין מהספרייה המרכזית כל ספר שאחפוץ בו בכל עת? על ההזדמנות לקרוא ראשונה כל ספר טרי שיוצא לאור? על הזכות הזאת- לפגוש את אנשי המושב כשהם נינוחים ומחוייכים?

התשובה היתה- כן!

אחרי כמעט עשר שנים של נדודים חזרתי להר מולדתי- חרשים, ונדהמתי לגלות שאין ביישוב שום ספרייה לרפואה. אמנם היתה פעם אך היא נשכחה וכל הספרים הלכו לעולמם באיזה שיטפון... 

מיד שינסתי מותניי והרמתי מחדש ספרייה לתפארת, בעזרתה האדיבה של גליה שניהלה את הספרייה האזורית, והעמיסה אתי על גגון האוטו המסכן שלי כונניות, משענות, כרזות ועשרות ארגזי ספרים.

באותה תקופה חיפשתי לי מקצוע להסבה. ההזדמנות הזדמנה והובטחה גם מילגה, רק לא הייתי בטוחה מה כדאי ללמוד.

בין הא ודא סיפרתי לגליה על הלבטים, וזו קפצה מיד בהתלהבות והודיעה לי שאני באה ללמוד איתה ספרנות במכללה.

מה?! ספרנות?! ללמוד?! אני?! מה פתאום?!

איזה מין רעיון משונה! מופרך לגמרי! הרי זה רק תחביב בשבילי, את יודעת, זה לא מקצוע...

ואז... הסתכלתי מסביב, ופתאום ראיתי בבת אחת חמישה אנשים, שבשבילם ספרנות זה דווקא כן מקצוע, ומה גם, שנראה היה שהם די מרוצים מהעניין. פתחתי את הפה ונתתי למילים לצאת: "טוב, למה לא בעצם?"

וכך נקלעתי בעל כורחי אל המקצוע הזה, שהוא אחד העתיקים בעולם, דרך אגב, ואחרי שנתיים של לימודים מייגעים למדי, מצאתי את עצמי עובדת בספריית בית הספר הר-גילון.

עבדתי שם שנתיים, והרגשתי שהגעתי הביתה, אל החמימות והמתיקות, אל השפע והמגוון, אל היופי והמסתורין.

היום אני מתגוררת עם משפחתי באשחר ועובדת בספרייה האזורית, כאחראית על אגף הילדים והנוער. שם אני משאילה ספרים חדשים וישנים, משדכת בין ספרים לבין דור חדש של תולעים, מקימה תערוכות קריאה מתחלפות בנושאים מעניינים ו...

 

מבין המדפים הצבעוניים, אני מתכוונת לכתוב לכם בבלוג הזה על ההרפתקאות המסעירות, שעוברות על הספרניות, על הקוראים וכמובן על תולעי הספרים.

 

 

ובנושא אחר, אנו מתכוונים להזמין עוד סופרים וסופרות לתת הרצאות בספרייה.

כולכם מוזמנים להציע רעיונות לסופרים/ות ב"תגובות" למטה.

28/10/2010 23:12:14
להוסיף תגובה 9 תגובות קישור ישיר לקטע בית
תגובה אחרונה ב-15/11/2010 11:31:56

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות