http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

מיומני הספרנית

 

לבקשתה של הספרנית שרון ראפ (אמנם קצת באיחור) המלצה על ספר שקראתי:

עוול/ אהרן מגד

בדרך כלל אני בוחרת ספרים על פי המלצות, ולפעמים ממדף המומלצים בספריה,
אבל לספר הזה הגעתי לגמרי במקרה, כשהספרנים כבר התחילו לזרז לקראת סגירה. הפורמט הזכור לטוב של סדרת ספרי עם עובד (שבילדותי, משפחתי כמו חצי מדינת ישראל הייתה מנויה עליה, כל חודש קבלנו ספר בדואר) ושמו של אהרן מגד, שזכור לי בערך מאותה תקופה, עם 'עשהאל' ו'פויגלמן' הנהדרים ואחרים, גרמו לי להרים ולקחת. אחרי כמה דפים כבר הייתי לגמרי בפנים.


'עוול' מספר על משורר נשכח ומקופח בשם יעקב לווינשטיין, שפרסם פואמה מבריקה ומכוננת בשם בדוי, ופואמה חשובה אחרת נגנבה ממנו ע"י עורך יהיר וגס רוח, וכך הוא נותר אלמוני ועני, ותחושת העוול וההתעלמות הולכת ומשתלטת עליו עד שהוא מתאשפז בבי"ח לחולי רוח ומתאבד. הסיפור מסופר מפיו של עיתונאי בפנסיה, שולי ונשכח אף הוא, (העורך שלו, שהוא במקרה אותו גנב ספרותי שעשק את המשורר, אפילו לא טורח לענות לברכת השלום שלו כשהוא חולף על פניו) שמתוודע לסיפור דרך אלמנתו של המשורר, ומחליט לחקור וללמוד את הסיפור כדי לפרסם ביוגרפיה של יעקב שיהיה בה תיקון עוול שלאחר המוות (למרות שכבר בפתיחה הוא קובע "העוול לא תוקן, גם לא יוכל להיתקן, כי האיש אינו בחיים עוד").

הכל נכתב בנימה חרישית, מאופקת וצנועה, גם אם עשירה ובעלת מטען תרבותי רחב מאוד.  גם המספר מצטייר כאיש שזכה למעט מאוד, מעט מידיי, הערכה והכרה על הישגיו.
בשקט ובחוסר תובענות הספר פורש בפני הקורא את הצורך הנואש בהכרה, בכבוד, בקרדיט, באגו, גם אם חונכת על ערכים של ענווה ובוז לכל מה שקשור בכבוד ואגו.
גם המשורר וגם העיתונאי מתנהלים בעולם שקופים וחסרי חותם, לכאורה צנועים וחסרי דרישות ובכל זאת עצובים ומוכי עוול.

אחרי שסיימתי לקרא חשבתי שאולי גם לספר הזה, ששכב לו ככה על המדף, נגרם עוול שבשכחה?
וגם אם מגד הוא סופר מוערך ועטור פרסים, מי זוכר וחוזר היום לספרים ישנים?

 

ספר מרתק ומעורר מחשבה לקראת יום כיפור, יום של כפרת עוונות ותיקון עוולות. 

 

נירית סגל