דבר העורך

 

אתם מוזמנים לשלוח אלי סיפורים יישוביים ואישיים, סיפורי הקמה, התמודדות והתבססות, אודות אתרי הנצחה, "מושגים גליליים" בתחום המועצה וכמובן, תמונות מחיי האזור מלוות בהסבר , תאריך ושם הצלם  ו/או ליצור עימי  קשר לראיון אישי.

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

לינקים

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

אומרים שהיה פה

סיפורים מתולדות משגב

בית הקברות היהודי במקנס

תמונות מחיי יהדות מרוקו בקישור המצ"ב.

רשמי מסע למרוקו של דני צור בשנת 1999 בהדרכת שוקה רווק.

24.9.1999 - שישי - ערב סוכות
אני רוצה להגיד מה שאני מרגיש אחרי יום במראקש, העיר הנקייה, מלאת הצבעים, מלאת הצלילים הזו
וכן, יוסי אברג'יל, אני חושב עליך , כשאני כאן. היום הייתי בסמטת החייטים, ליד ארמון אחד המלכים של השושלת המרוקאית רבת השנים.
הלכתי בסמטה אחרי יליד המקום, מעלי בית כנסת גדול שהיה, מן הסתם, שוקק חיים פעם. פתאום צדה את עיני סוכה - חג סוכות היום ואני במראקש. בתוך הים הזה משפחה יהודית, סבתא בת מאה שנים ובתה בת השישים וארבע, למשפחת אברג'יל שנשארה במקום בגלל האם הזקנה. התיישבנו ותיכף החל לרוץ מיד ליד המגש עם עוגיות מעשה ידיה של בעלת הבית. מרים הנכדה שהינה אמא בעצמה, מדברת אלי עברית ומספרת על משפחתה בעלה וילדיה. הם חיים בצרפת והיא באה לחג הסוכות לבקר את אמה. מדברים וכבר לוקחים מספרי טלפון, למסור ד"ש כשנחזור הביתה. אחר כך פגשנו בכוך בסמטה, יהודי קשיש בניסתי מוכר התבלינים... ונפרדנו מהיהודים.

למה עולים בי הגעגועים למה שהיה כאן? לפיוטים, למזמורים ולקולות היהודים הממלאים את בית הכנסת שמעל הסמטה.

25.9.1999 - שבת

אני רוצה לחזור לרחוב במראקש, לתיאור מתבקש. לפני היציאה מהעיר הצבעונית הזו. יש במראקש רחוב שנקרא שמו (זהו צרוף שלמדתי אתמול מבניסתי - מוכר התבלינים. לדוגמא - תבלין מסיים נקרא שמו זעפרן וכד'. ברור לי שמדובר בצרוף לשוני המתורגם מילולית מערבית והיה נהוג בשפה העברית של יהודי מראקש) אבן - ח'לדון. בערבית דרב אבן ח'לדון או בתרגום מלולי לעברית דרך אבן ח'לדון.
אבן ח'לדון הינו אחד היוצרים היותר חשובים של הספרות הערבית הקלאסית. ספרו החשוב ביותר הינו המוקדימה - בעברית ההקדמה. הספר הינו פרי מחשבתו של הוגה דעות, שחי בצפון אפריקה וספרד מהחשובים הן בספרות הערבית הקלאסית והן בספרות העולם כולו. בספר שעוסק בהקדמה להיסטוריה יש גם פרק מיוחד על רכישת מיומנויות השפה - כל שפה - אבן ח'לדון משווה רכישת שפה לאריגה של צמר על מנור אורגים עד שמתקבל אריג מושלם על שלל צבעיו ובאמת זוהי תמצית גאונית לתיאור שפה. שלל הצבעים מקיף אותך מסביב. צבעי מוזאיקה, רעפים שזורים זה בזה בצבעי ירוק, כחול, חום ועיר שכולה אודם כמו מראקש.
יצאנו את מראקש, עיר מוקפת חומה אדומה וכבר אנו בעמק אאוריקה - עמק שחוצים אותו נהרות היורדים מהרי האטלס. צריך לראות את המטעים הסדורים, של עצי הזית, המושקים בהתעלות מים קטנות כדי להבין איזה שפע של שמן זית יש במקום הזה.
הנהר השני - שמן זית. עצי זית גדולים, אחידים יפהפיים וכבר אנו בתוככי הרי האטלס. עצי פרי הדרים, למון, תפוז, אגוזי מלך, תאנים, חבושים שזיפים, תפוחים וגדולי ירק: תירס, חצילים ומיני ירק אחרים נענע והלאה והלאה ודברים שלא ראיתי מעודי.
המרשים ביותר באזור טימישי הינם - העצים של אגוזי המלך. יערות שלמים. הכפריים מיבשים אותם. ערמות, ערמות על גגות הבתים השטוחים. בבקתת ההרים בטימישי, כשירד הלילה פגשנו את יעל וניר שנישאו בתחילת ספטמבר ובאו לירח דבש במרוקו. גם בשביל הזוג הנחמד הזה היה כדאי להגיע לגובה של 2500 מ'. ואיך שלא מסתכלים על זה מגיעים ללבנון. ניר סיפר לי איך שרת בפלוגת הסיור של חטיבת גבעתי בשנת 1988. הוא רוכש הערכה ליקלניקים - אנשי יחידת הקישור ללבנון - הם תמיד נוטלים על עצמם סיכון, סיכון יומיומי, אינטנסיבי כשהם נכנסים ללבנון וכשהם נמצאים בלבנון ועסוקים בפריסת כוחות היחידות המסתייעות בהכרות השטח המפורטת של אנשי היק"ל.

עכשיו כשאתה לקראת סיום שרותך, אבידע, מותר לי לספר לך איך אמא החזקה שלך, הייתה שואלת אותי מידי פעם כשנשמעו נהמות המסוקים מעל המשק. מה המסוקים האלה? ואילו אני החזק במרכאות הייתי צריך להסביר לה שבצבא גם מתאמנים במסוקים ולא רק מטיסים אותם מעל מורן לבית חולים רמב"ם.


26-27.9.1999 -ימים ראשון שני / חול המועד סוכות

נפרדנו מטימישי, ואז העלייה המתמשכת של שמונה שעות רצופות במעלה פרדות, ואחרי הפרדות. יש והדרך מתונה, ויש והיא מתפתלת בסיבובים קצרים להרוויח גובה. כשאתה בסיבובים הללו, בגבהים שבין 2800 ל- 3600 מטר אתה מבקש באופן רצוף ראות כפולות. וכך עד לאוכף שלאחריו ירידה בערפל לכפר תשדירט, החברה עצבניים מתסכול ועייפות. אתה רואה מאמץ גם על נהגי הפרדות המזרזים אותן ומסדרים את המשא על גבן, כאשר הוא זז או נוטה הצידה ומפריע לבהמה לנוע קדימה.
אני חושב על אבידע, כמה הוא היה נהנה כאן מהטיפוס ומהטבע. בפעם הבאה...

אני לא כל כך רוצה אבל נופל ברשת הסיפורים על הפציעות הקרביות שלי. מה גם שאני נמצא עם חגית אלוני, בת כפר יחזקאל, שאת הספור על אחיה , רון אלוני, הצמדתי לזיכרוני מכתבתו של ייגאל סרנה. אני יודע, אני זוכר את הספור על משפחתה.
כפר יחזקאל, משפחת אלוני, מלח הארץ. רועי רוטנברג מנחל עוז ונאום ההספד של משה דיין על קברו. מספיק עם סיפורי המלחמה והגבורה. אנו בדרך להסדרים מדיניים. אני מקווה שעוד עשר שנים, חמש עשרה שנה אלו יהיו הסיפורים ששייכים לעבר ולא שנוטלים מהם את רגשות האשמה.
אבל העיקר - הנופים, ההרים האדומים המחודדים, שבילי הבהמות המתפתלים, שתילי התירס והדלעת, האירוסים שאת שורשיהם המעובים שולחים לצרפת. המים הפורצים בכל ערוץ ומה שצריך כשאתה צמא זה להצמיד את הפה למים הקרים. טרסות של אדמות חקלאיות מעובדות בקפידה, מים העוברים בתעלות ומשקים מטעי תפוח, במרווחים של פחות משני מטר. ועצי אגוז השולטים בנוף ודובדבנים ובטח עצים שאינני יודע את שמם ולא ראיתי כמוהם.

28.9.1999 - יום שלישי - חול המועד סוכות

אמליל הכפר, שהיווה תחנה אחרונה במסע הרגלי שלנו באטלס, הינו כפר המקבל לאט לאט צביון של כפר נופש טיפוסי למקום. בתי הארחה, לא ברמה המוכרת לנו, אולי מעין אכסניות עם מקלחת משותפת וחדר אוכל משותף. במקום מתקיימים כנסים לשמירת איכות הסביבה כך לפי השלטים שאני קורא כאן. זו נקודה מאד חשובה. בטיפוס של שוקה, שמרית ושלי למרומי הכפר, ראינו ערימות אשפה בתוך הנחל, אמנם כמות קטנה אבל מספיקה כדי לגרום זהום רבתי. עמודי מתח גבוה אולי בעתיד להקמת רכבל, או משהו גדול יותר שכן זהו המקום שממנו מעפילים אל פסגת הרי האטלס.
הטובקל - אני מתכנן כבר את הטיול הבא למרוקו אפילו לקחתי כתובת של אחד מהבעלים של נהגי הפרדות.
ובחזרה לנקודה היהודית. קדום כל יש כאן קבוצות מישראל. בספר האירוח במסעדה נידחת מצאתי ברכות ושמות של אנשים שכולנו מכירים - לא אנקוב בשמות.

אנו בכפר אגויים זה כפר שחיו בו פעם יהודים ויש בו קבר של יעקב וזאנה עושה הנפלאות והמרפא המהולל. סבא של יעקב וזאנה היה ידוע בגבורתו. מספרים שהיה רוכב על אריה והיה עושה את קפיצת הדבר כדרוויש. אני מנסה לחפש נואשות שריד וזכר יהודי לשווא. לא אות בעברית ולא שרידי בית כנסת. בסוף אני פוגש באדם קשיש ובערבית הוא אומר לי: "אני הכרתי את בן אליהו ואשתו" ונקב בעוד שמות. נרגעתי.
מכאן נלקחו בשנות ה - 50 וה- 60 האנשים ע"י שליחים של הסוכנות היהודית והועלו לארץ ישראל, כשהם חדורי אמונה משיחית. אני לא חושב בתמצית הדברים שהבעיה שנוצרה עם העולים קשורה למקום שאליו הובאו. גם, אם לא רק. הנקודה המרכזית הינה היחס אליהם כבני אדם, היחס לכבודם, לתרבותם המיוחדת, למסורתם. אבל בעיקר, ובראש ובראשונה לכבוד. אם הייתה שימת לב לנקודה הזו היו הרבה דברים אחרים נפתרים ומכיוון שלא היה יחס כזה, הדברים מחלחלים דרך הדורות. חוסר הבנה וחוסר כבוד לצלמו של העולה כאדם הינם שורש הבעיה, וראה העליות מרוסיה ומאתיופיה.


בוארזאזאת חזרתי לשורשים.
יום רביעי 29.9.1999

דרך סמטה מתפתלת הגענו לשרידי בית כנסת קטנטן בבעלות מרוקנית בתוך הקסבה. היו שם: פמוטים, מנורה של שבעה כנים ופה ושם דפים מספר התנ"ך. על אחז שמלך שתים עשרה שנה בירושלים ועשה הרע בעיני ה'... היה שם גם קטע בכתב רש"י, כמדומה לי. אחר כך יצאנו לעמק הדראע, 150 ק"מ של עצי תמר. מימיי לא חזיתי במראה כזה. אנחנו בסמטאות המלאח בתמנוגלת (מלאח - מקור המילה בערבית שפירושו מלח והא כינוי לרובע היהודי שתושביו עסקו בין שאר המלאכות גם בסחר במלח). מקום מושבם של כ- 200 יהודים. יהודים היו כאן מאות שנים. עולים במדרגות אפלוליות ועד שהעין מתרגלת לחושך אתה במתחם מואר בשמש. באר מים - שואבים מים קרים .שותים. הנה אישה אופה פיתות בטאבון והנה בית הכנסת ומקום ספר התורה וארון הקודש. כאן היו יהודים שנשאו תפילה לירושלים:
"ציון תמתי, ציון חמדתי, לך נפשי מרחוק הומייה. תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיה".
אני שואל איש זקן "היו כאן יהודים? "היו גם היו" הוא עונה. ו"איך היו החיים יחד"? "הם חיו בדיוק כמונו, טחנו שיעורים, עסקו בצורפות, חיים יחד למופת".

עד שבשנות ה- 50 וה- 60 הגיעו לכאן שליחי הסוכנות היהודית. אני נזכר "בשש כנפיים לאחד" (ספרו של חנוך ברטוב) המחנכת ילידת הארץ עם ילדי העלייה המרוקאית. בירושלים של אז. צריך לראות את המלאח על בוכיו, בריחי העץ והדלתות הכבדות, צריך לראות את הרחוב הראשי של תמנוגלת על בתיו הבנויים לבנים מאבן חול אדומה וגגות עשויים קנה סוף מחופים בטיט, צריך לראות תקרות נוטות ליפול משהו וכוך עם מנור אורגים, וצריך לראות את בית הכנסת הישן ולהאמין שבשנת 1964 הוצאו מכאן אחרוני היהודים ואנחנו כבר היינו בישראל של שנות השבעים. בדרך למטה מהמבצר אני משחזר את דברי הזקן האומר: "יהודים חיו כאן עד שנת 1964" ואז בהרף עין אני נזכר בשיחת טלפון עם בן העדה המרוקאית החי בירושלים. "מתי עלית לארץ" - אני שואל אותו. "בשנות ה-60", "בתקופת הספינה "אגוז"? אני שואל והוא משיב : "לא, אגוז טבעה בשנים 1962 כמדומה לי". "איך אתה יודע על הספינה אגוז"? ואני משיב: " תראה, אני כבר חמישים ושתיים שנה בארץ".

בדרך לסהרה - יום חמישי 29-30.9.1999

"ליל רד אל המדבר ממדורות עשן עולה צליל זוגים נדם , נדם. על ערבות ניצת ירח ופניו כדם"
לעת ליל על ג'יפ אנו בפאתי הסהרה. בינות דיונות בדרך לא דרך. "אורחה עוברה דומם נעה, כדמות חלום שם מופלאה, וצליל עולה יורד קצוב, גמלים פוסעים בנוף עצוב". תמצית השיר ותמצית המדבר. שותים תה ברברי במאהל בדואי ולנים עד שחר. יוצאים במעלה סכין הדיונה, השמיים מחווירים, מאדימים, מכל עבר מעלים ענני אבק, מגיחים כמו משום מקום ג'יפים עם תיירים. האצים, רצים בשארית נשמתם למעלה הדיונה. המצלמות נדרכות. שמש בהירה מסמאת עיניים מגיחה ממזרח. אני יורד למאהל. יוצאים לסהרה לכוון מערב. במעלה נחשפת לפתע נאת מדבר ואוהלים. אישה רעולת פנים טווה בפלך. שיריו של אלתרמן מציפים אותי נכונים לעת ולמקום.
"דם טוותה העלמה בפלך חוט שני כרימון שחוט ואמר בלבבו המלך, היא טווה לי בגדי מלכות". דם טוותה העלמה בפלך. חוט שחור המשחיר אור יום ואמר השודד בכלא היא טווה לי בגדי גרדום".

שעות של נסיעה בסהרה. מאות קילומטרים של דרכי דיונות המתפצלות למשעולים של שברי אבן וחוזר חלילה. משפחת גמלים בצידי הדרך. הנאקות מאוימות משהו ולכן מאיימות. לצידן בכריהם בני החודשיים עפרוני צץ מאי שם, חרדון צב כתום-צהוב נבלע במחילה. למלוא העין מרחבי האין. מימיננו הרי בני .
ילד בדואי עולה לפתע כדמות רפאים ורץ לצד הרכב, לשווא. חזיון תעתועים באופק וסילון חול אנכי משמאלנו. מאז הגיעי מרוקו - אני במסע קסום אל תוך נפשי שלי, מסע רב מימדים בזיכרון , בזמן, במציאות, בדמיון, בידע ההיסטורי והלשוני, מסע רב כח, מסע רווי געגועים ועצב אל שורשיי כיהודי יליד הארץ. אני אתם בבית הכנסת, שמעל הסמטה במראקש ובכוך מוכר התבלינים, אני אתם בסוכה. אני אתם באגויים, וממול ארון הקודש בתמנוגלת, אני אתם ביכולת הקיום הנפלאה שלהם עם שכניהם הערבים - המרוקאים. אני אתם באהבת ארץ ישראל.


שישי - 1.10.1999

אני על מתחם קבורה יהודי באפראן - עיירה ברברית כל גבול הסהרה. זה מה שנותר מהמלאח היהודי והישוב בו. חורבן עד היסוד. לפתע נופלות עיני על כתובת:
נפטרה רחל בת מכלוף בן משה. חודש שבט שנת התרנ"ו.

ועוד כתובת:

נפטר הזקן הכשר אברהם בן שלום בשבת כ"ב באלול לשנת התרנ"ו ליצירך. תנצב"ה.

מי היו רחל ואברהם, אמם ואביהם של מי? כאן חיו, כאן אהבו כאן נולדו ילדיהם, כאן חגגו את חגיהם, כאן צחקו, כאן בכו, כאן נפטרו ונקברו. והכל מנופץ, מנותץ, ללא הכר, ללא זכר, ללא קרוב, אין גדר, אין דואג. הכל פרוץ לרוחות ולתנים. קברים פעורי-פה, שמי גשמים מחלחלים בין אבניהם. אבני מצבה בגדלים קטנים שאיננו מורגלים בשכמותן. ועליהן כתובות, שמות ותמצית ספור חיים.
חילול קברים רבתי, המוני.

ליל שישי בתפראות - 2.10.1999

איך נפגשנו שוקה, איילה, נגה, שמרית, כלנית, חגית ואני מניצנים.
ירושלים כפר יחזקאל, דורות, כפר ברוך, מורן ודגניה א'
איך נפגשנו באוהל בתפראות, לאור שני נרות שבת דולקים. ברכנו איש את רעהו בשבת שלום, ללא טיפת ציונות. אני נפרד בליבי ממה שהייתה יהדות מרקו. נפרד לאיזושהי התחלה? אולי.
אני לא רואה בזה פרק סיום.

08/10/2009 18:18:28
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

לתושבי משגב שהגיעו מאזור חיפה והקריות - רגעים של נוסטלגיה

 "רק הגלים מגלים" - על שכונת בת גלים.
אתם מוזמנים לספר לנו על הקשר שלכם להיסטוריה הזאת.

צפייה מהנה.

ראו שלושה קליפים מאליה ברודסקי ממכללת תילתן שנעשו למופע
 "רק הגלים מגלים" במסגרת הגמליאדה של חיפה 2009.
נותר לקבל הסרטונים של המופע החי.

תודה לצבי שקולניק מחיפה ששלח אלינו את החמר.

http://www.youtube.com:80/watch?v=TZKiANiP6U8

27/10/2009 10:26:59
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות