http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

אומרים שהיה פה

סיפורים מתולדות משגב

 

לחובבי הקולנוע והיומנים במשגב מיועד הפוסט הזה.

בקרוב תמחק פיסה נוספת מהתרבות הישראלית לטובת פרויקט נדלנ"י חדש.

אולפני גבע  רגע לפני ההריסה מזמינים אתכם לתערוכת כרזות וצילומים מהסרטים.

לאור ההיענות הרבה ובקשות שקיבלתי, החלטתי להאריך את התערוכה "נפרדים מ"גבע" עד ה- 31.3.11

ביום שישי  25.3.11 בין 2:00 ל4:00  יהיה כיבוד קל ומפגש של אנשי קולנוע וותיקי 'גבע' ו'ברקי'.

 

 

כ- 2000 איש ואישה ביקרו כבר, בתערוכת הפרידה מבניין האולפנים ששרת את תעשיית הקולנוע הישראלי יותר מ30 שנה

 

התערוכה הוקמה והופקה ביוזמתי, וללא מימון או תמיכה כספית של גורם ציבורי כלשהו.

הבניין הועמד לרשותי באדיבות חברת הבנייה ס. אלון - למטרה זו.  הכניסה לתערוכה - חופשית.

 

לסיוע במימון הפקה זו הדפסתי קטלוג צילומים מפואר במהדורה של 300 עותקים בלבד הניתן כשי למסייעים בסכומים של 100 ש"ח ומעלה.

המוכנים והמעוניינים לסייע מוזמנים לפנות אלי גם במייל: yakgross@gmail.com


 

שווה ביקור !!! 

               

יעקב גרוס

צפו בכתבה בערוץ 10 באינטרנט

כתבה בעיתון "הארץ"

 

 

 

תגובה אחרונה ב-09/04/2011 13:54:38

 

היום בדיוק  לפני  63 שנים  שיירת יחיעם הותקפה באזור כברי. 47 מלוחמיה נפלו בקרב. באתר להנצחתה של שיירת יחיעם, כיום בקרבת צומת כברי, ניתן להתבונן אחורה במנהרת הזמן ולהעריך את המציאות ההיא בהשוואה למציאות של היום.

משוריין

 

כביש צר ומתפתל; מעליו בית הקברות של הכפר אל-כברי; שיירת משוריינים נעה באיטיות; אש נפתחת על השיירה ממטרים ספורים; קני ה'סטנים' משיבים אש דרך האשנבים הקטנים, המרובעים; אלפי ערבים נאספים מכל עבר; יורים, מסתערים, צועקים...מסביב מרחבי הגליל המערבי ובהם יישובים יהודיים מועטים ביותר, מרוחקים מאוד זה מזה. השיירה בדרכה ליחיעם, קיבוץ צעיר, מבודד, מתגונן על חייו מתוך חורבותיו של מבצר צלבני הרוס.

 

ב- 29 בנובמבר 1947, כאשר התקבלה הצעת החלוקה באומות המאוחדות, נשאר הגליל העליון המערבי מחוץ לתחומי המדינה היהודית. היישובים היהודיים באזור זה - נהרייה, שבי ציון, רגבה, עברון, יחיעם, מצובה, חניתה ואיילון- נכללים בתחומי המדינה הערבית. היישוב היהודי החליט לשמור על כל היישובים, גם המרוחקים והמבודדים שבהם. התחילה המלחמה על הדרכים, כאשר הערבים, רוב האוכלוסייה בארץ, שולטים בשטח. מצבו של היישוב היהודי בעימות עם הערבים הלך והתדרדר.

 

חודש מרץ 1948 נחשב לשעת מבחן שבה הגיע המצב עד משבר- להיות או לחדול. מצב היישובים בגליל המערבי מחריף. הקשר בין נהרייה לחיפה לדוגמא, מתנהל בדרך הים. התנועה ליישובים מתנהלת בלילות, בהליכה בואדיות. השבים ליישובים נושאים על גבם תחמושת ומזון. 55 חברי קיבוץ יחיעם שנוסד בשנת 1946, המחזיקים במקום, נמצאים במצור מוחלט. אש מרגמות ונשק קל נורית לעברם ללא הפסקה. הם סובלים ממחסור בנשק, תחמושת, מזון, מים וציוד רפואי. דרך האספקה היחידה הייתה מהאוויר. עזר וייצמן, טייס בחיל האוויר, טס מעל הקיבוץ והטיל לקרקע אספקה שבדרך כלל נפלה בידי אנשי "צבא ההצלה" שצרו על הקיבוץ. בתוך הבדידות הכללית הייתה ידידותם של הדרוזים כקרן אור. חברים יהודים הגיעו לביתו של אבו מזייד בכפר ג'ת וביקשו את עזרתו. הוא לקח את בנו, נער בן 10, מזייד עבאס, לימים אלוף משנה בצה"ל, ושניהם הלכו לאורך השלוחה מערבה כדי לא להיפגש עם הכוחות הערביים. כשהגיעו למרגלות ההר, שלח אותו אביו למעלה, אל המבצר הנצור. הוא אמר לו שאם הצבא הערבי יגלה אותו, עליו להגיד שהפרה ברחה והוא איבד את דרכו. סיפר מזייד עבאס:"הגעתי לגדר והתחלתי לצעוק. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד. לקראתי יצא בחור שלא דיבר כלל עברית. הוא עלה מהונגריה ובא ישר למלחמה. למען האמת גם אני לא דיברתי אז עברית. הסברתי לו בכמה מילים שידעתי באנגלית את מעשיי. הוא היה מאוד חשדן. הוא קשר את הפרה לגדר, כיסה לי את העיניים, דרך את הרובה והדביק לי אותו לגב ודרבן אותי לעלות למעלה למבצר. הממונים על המבצר ידעו ערבית. היו שם גבי ורבורג, דיקן אוניברסיטת חיפה [ולימים מזרחן חשוב] וצבי גרשון שהיה הרב"ש [רכז ביטחון שוטף] של הקיבוץ. הסברתי להם במה מדובר ומי עומד מאחורי השליחות. הם מיד זיהו את שמות האנשים ששלחו אותי. נתתי להם את הפרה והם ליוו אותי למטה כדי לדבר עם אבא שלי. הם קבעו מועדים בהם אגיע להביא להם אוכל. וככה במהלך מספר שבועות הייתי מגיע פעמיים בשבוע ומביא להם את המצרכים שהיו כל כך חיוניים להמשך השליטה על הקיבוץ". בשנת 1951 באו החברים של אביו מיחיעם וביוזמתם הוא נשלח ללימודים בחברת הנוער בקיבוץ שער העמקים ושם קיבל את השם יגאל, בנוסף לשמו המקורי.

 

ב- 26 במרץ, היום בו נותק הנגב ונותקה גם ירושלים, יצאה שיירה ובה מזון מקריית חיים ליישובים המנותקים בגליל העליון המערבי. השיירה הגיעה לחניתה, איילון ומצובה ושבה בשלום לנהרייה. אביו של  מזייד (יגאל) עבאס שלח שליח שנפגש עם מפקד גדוד 21 מחטיבת כרמלי, שישב בשבי ציון, בן עמי פחטר ועם מפקד השיירה, איתן זייץ.

השליח מסר להם כי כוח ובו מאות מערביי הכפרים ומהחיילים ב"צבא ההצלה", בפיקודו של אדיב שישקלי, התכוננו לתקוף את השיירה בדרכה ליחיעם. המג"ד בן עמי העריך, ככל הנראה, שהכוח בשיירה יתגבר על הכוח שיתקוף אותה ופקפק במידע שמסר השליח.

 

למחרת ביום השבת, 27 במרץ יצאה השיירה ליחיעם.

השיירה כללה 7 כלי רכב ובראשם משוריין עם אמצעים לפריצת מחסומים. בנוסף למשוריין המוביל היו בשיירה טנדר, שלוש משאיות (שתיים מהן משוריינות), משוריין נוסף ואוטובוס משוריין ובו מחלקה עם שלושה מקלעים. בסך הכל היו בשיירה 92 לוחמים. ברכב השני, בטנדר, נמצא המג"ד, בן עמי פכטר.  השיירה יצאה לדרכה מנהרייה בשעה 1400 לערך. רחובות הכפרים הערביים בדרך היו שוממים. המשוריין הראשון חצה את הכפר והגיע לקצהו המזרחי, בסמוך לבית הקברות. כאן נתגלה מחסום האבנים ולצידיו המארב. מפקד השיירה השליך רימון ופקד על אנשיו לפתוח באש מהאשנבים. המשוריין הצליח לעבור את המחסום הראשון ואחריו את השני והשלישי. הצלפים הערבים הצליחו לפגוע באנשיו דרך האשנבים. הם המשיכו לפרוץ מחסומים נוספים ולא ידעו כי רק הם יצליחו להגיע ליחיעם. קולות הקרב נשמעו והאש והעשן נראו מסביב. ביישובים התלבטו האם לצאת עם כוחם המועט כדי לסייע לשיירה.  47 לוחמים נהרגו בקרב. בין ההרוגים אח ואחות- משה שיינרמן, מפקד המחלקה ואחותו, עליזה שיינרמן, שיצאה להחליף את האלחוטאית ביחיעם. תושבי האזור בזזו את המזון, הנשק והציוד שהיו בשיירה.

 

כתב עמנואל הראובני: "בוקר יום ראשון, 28 במרס. הקרב תם. המשוריינים מפויחים. על כביש הזפת הישן ההוא נותרו גופות החללים. שרופים, מרוסקים ושסועים. התעללו בהם. לבדם, לבדם עמדו בקרב. נותרו נטושים, פצועים ושותתי דם ואיש לא חש לעזרתם. לא בתחילת הקרב. לא בשעות הרבות אחרי תחילתו ולא בסיומו".

 

 

מבצר יחיעם

מקורות

עמנואל הראובני, שיירת יחיעם, משרד הביטחון (1990)

אל"מ (מיל') מזייד (יגאל) עבאס, נער הפלא, הוצאת "אסיה", ג'ת (2007)

אורי מילשטיין, ממשבר להכרעה, תולדות מלחמת העצמאות, זמורה ביתן,

תל-אביב (1991)

 

תודה לישראל בן דור מטל-אל

 

 

 

 

 

תגובה אחרונה ב-09/04/2011 18:37:04