דבר העורך

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

יומן המועצה

נושאים על הפרק - משולחן המועצה

תלמידים, מורים, משפחות ואורחים יקרים,

ביום הזה, עוצרת מדינה שלמה לשעות ארוכות את שטף חייה, מתכנסת בעצמה וּבאבלה וּמתייחדת עם אלה שאינם כאן, שעלומיהם קפאו והותירו תקוות מיותמות וּכאב. אלה שמותם איפשר את קיומנו, את חיינו ואת שגרת היום-יום שלנו.  איתם ועם בני משפחותיהם.

הורינו נלחמו על הקמת המדינה, התפללו וייחלו שתהא מדינה יציבה ושלווה, ושהם יהיו האחרונים להלחם. אנחנו נלחמנו והתפללנו שאנו האחרונים לדור המלחמות, ושנשאיר לבנינו שלום. הבטחנו יונה, עלה של זית והנה גם הדור שלכם נקרא להתגייס ולהילחם על הבית. כולנו מקווים שזו המלחמה האחרונה, ושלא לנצח תאכל חרב.

בימים שעוברים בין יום השואה ליום הזיכרון, ובמעבר החד ליום העצמאות, אנו עושים חשבון עם עצמנו. זוכרים את אלו שנפלו, וחושבים על המדינה שלנו, על החיים ועל אלו שנתנו את חייהם כדי שנוכל להמשיך ולחיות. לזכרם ולמען הדורות הבאים, עלינו להמשיך לחתור לשלום, להפוך כל אבן, למצוא ולפרוץ דרך ולא לוותר לעולם.

אל רב"ט עמי קהת, שנהרג במלחמת יום הכיפורים, התוודעתי דרך שיר שהשאיר, שזכה ללחן בפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר' .

במילים צנועות ופשוטות הוא מציג את המשאלה החרישית של כל מי שאיבד את יקירו. וכך הוא כותב:

כל הקווים המקבילים נפגשים באינסוף
הלכתי לבקש את האינסוף
שם, אומרים, כל האהבות נפגשות
כל האוהבים נפגשים.
לא יכולנו להפגש כאן, ניפגש באינסוף
להתראות, סוף.

הלכתי לבקש את האינסוף.
מדינה יפה צמחה כאן. יפה וחזקה עם כל חסרונותיה ומשבריה.
משגב, שזכיתי להיות בין מקימיה ולראות בהפיכתה מחלום לקהילה עניפה על ההר, יפה וּנעימה בנופיה ובאנשיה. אתם הנוער שלנו, מיטב הנוער, פשוטו כמשמעו. לא מליצה ולא סיסמא.

אני גאה בכם, בנכונות וּבמסירות שלכם, בהישגיכם וערכיכם, בהתנדבותכם לשנת שרות, לשרות צבאי משמעותי, בשם המצוין שיצא לכם בצה"ל. אחדים מכם הכרתי אישית כתינוקות, כילדים, ועתה כנערים. אשמח מאוד להמשיך לראות אתכם כאן מקימים בית ומשפחה על ההר.

תלמידי י"ב: אתם תצאו בקרוב את החממה שביקשנו לבנות לכם כאן, לשנת שירות, שרות צבאי ולחיים. אנא שימרו על עצמכם, על גופכם ועל נפשכם, ושובו שלמים ובריאים. 

 
אני מקווה ומתפלל שלא יתווספו שמות לרשימת השכול שלנו, ומבטיח לזכור עד סוף ימי את השמות שכבר שם.

אני מאחל לכולנו שלא נדע עוד שכול.

 

17/05/2016 08:34:08
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

משפחות יקרות, אורחים נכבדים, חברים ותושבי משגב,

כמדי שנה ביום הזה אנו נפגשים כאן, איש איש, זיכרונותיו ומחשבותיו. מי שנושא אותם במיוחד ביום הזה ומי שחי אותן 365 ימים בשנה. אדם בתוך עצמו, ובכל זאת עננה אחת שורה מעלינו כולנו.

ועם שלם, שחלקו כאן בארץ וחלקו בארצות אחרות, עומד מלכת, ניצב מול לוחות האבן, עוצר בצידי כבישים, מי בבית העלמין ומי בביתו, מי עומד דומם על רגליו ומי ברוחו, דרכים שונות יש לנו להביע הזדהות ותמיכה.

בבית העלמין הקטן והצעיר של משגב טמונים 17- חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, ובבתי עלמין אחרים טמונים עוד 18 חללים ממשגב. עימם ועם בני משפחותיהם אנו מתייחדים היום, עימם ועם חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ברחבי הארץ.

ביום הזה בתי העלמין מתמלאים תנועה, הומים ממבקרים, פרחים טריים, שירה וטכסים. אך גם בשאר ימות השנה מהווה בית העלמין של משגב – המשך ישיר לקהילה ולחיים במשגב.
אנו פוקדים את המקום הזה כיחידים, המבקרים את יקיריהם, וכציבור התומך בחבריו. אנו מכירים אישית רבים מהשמות; והמקום, האבל והאובדן הם חלק מחיינו כאן.

מאיר שלו כותב על האבל ששזור עמוק כל כך במארג החיים בארץ, במונולוג של אב שכול מתוך ספרו 'עשיו':

אתה יודע כמה ימי זיכרון יש למשפחה כזאת בשנה?
יום הזיכרון של המדינה, ויום הזיכרון של החטיבה, ויום הזיכרון של היחידה, ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר, שלא נשתעמם אפילו רגע.
והימי זיכרון שלי, מה אִתם?
היום שהוא נולד, והיום שהוא נפל, והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה?
ומה עם רגע הזיכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא נפל ממנו כשהיה בן שש?
והדקה דומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו שלמד אִתו בכיתה אחת,
ושניית זיכרון בגלל מישהו בלונדיני כמוהו?
והמקומות?
כמה שזה נדוש וכמה שזה נורא.
זה לא רק הקבר, זה גם האנדרטה של הכפר, והאנדרטה של החטיבה, והאנדרטה של הפיקוד, וגַלְעֵד פה וגַלְעֵד שם והלוח זיכרון בבית הספר.
וחוץ מזה יש המקום ששם הוא נהרג, שבארץ הזאת זה אף פעם לא רחוק יותר מדי מהבית, והמקום שלו ליד השולחן, וכשעורכים את השולחן אתה תמיד חושב אם לשים גם את הצלחת שלו.
וכששואלים אותך במשרד ממשלתי כמה ילדים יש לך? מה לענות?
שניים או שלושה?"

ואכן, ברבות השנים הפכו השכול והכאב לחלק מן היום יום בארץ. הוויה של זיכרון והנצחה. לא רק ברגעים מסוימים ולא רק במקומות מסוימים. זיכרון החיים הקטועים קנה לו אחיזה בחיים שנשארו.

איננו אנשי מלחמה ולא בשמחה יצאו בנינו אל הקרב. ההתנדבות הגורפת של בני ובנות משגב לחילות הקרביים בצה"ל נובעת דווקא מהרצון לזכות בחיי שלום.

המחויבות שלנו, לנו, לבנינו ובנותינו, לנכדינו ונכדותינו, היא לדעת שאנחנו עושים כל שלאל ידינו, כדי להגן עליהם וכדי למנוע את המלחמה הבאה;
והמחויבות שלנו היא גם לפעול בכל מאודינו כדי לשמור ולטפח את המפעל שהקמנו כאן.
מפעל שאינו רק פיסי, אלא גם רוחני, וערכי וההגנה עליו לא רק בכח הזרוע ולא רק מתוך רצון לשרוד.
אנו מחויבים לשמור ולהגן, אך גם לטפח ולפתח. 
 
חשוב שנשאל את עצמינו ונזכור בכל רגע על מה אנו נלחמים ומה אנו מבקשים לבנות כאן. למה אנו מקדישים את חיינו, ולעיתים אף מוסרים את חיינו. שנדע לשלב בין החרב לאת, בין המוכנות לקרב לחתירה לשלום ולחיים טובים. חשוב שנמשיך לבחון ולשאול שאלות, שנשמור ונכונן את הרוח.

בהתמודדות עם האובדן הוקמו במשגב לאורך השנים מפעלי הנצחה רבים. מקומות מפגש יפהפיים והומי חיים, מסעות אופניים ומרוצים, פינות חמד בישובים ובטבע ועוד.

בספרית משגב הקמנו חדר הנצחה שתוכלו לבקר בו ולהתייחד עם זכר הנופלים. חדר ההנצחה פתוח היום.
בכל המקומות הללו נושבת רוח של שלום ומאור פנים, של בית פתוח ומזמין לכולם, מתוך הרקע הטראגי שממנו קמו צמח חיוך. אולי אפילו תקווה.

חברים יקרים,

מי יתן ונזכה לכתת חרבותינו לאתים ולצאת ממעגל הדמים.
מי יתן ולא יתווספו עוד שמות צעירים למצבת השכול שלנו.

משפחות יקרות –  אנחנו כאן לצדכן, ונמשיך להיות, להקל, ובעיקר לומר שאנחנו זוכרים, ונמשיך ונזכור לעד.

מי יתן ולא נדע עוד צער.

 

17/05/2016 08:36:12
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

שלום לכולם,

מבקש לשתף אתכם בבשורות טובות בעניין צומת הר שכניה.

השבוע נפגשתי עם ח"כ ישראל כץ, שר התחבורה, במטרה להביא לתכנון וביצוע של צומת הר שכניה, (בנוסף למעגלי התנועה בצמתי כאוכב ויודפת). בפגישה השתתף גם ח"כ איל בן ראובן (המחנה הציוני), תושב יודפת, שלאורך כל התקופה פועל בנחרצות לצידינו להביא לתכנון וביצוע של הצומת, ועוזר לנו מאוד בקידום הנושא מול שר התחבורה ומנכ"ל נתיבי ישראל. עוד השתתפו בפגישה ניסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל, ופקידות בכירה ממשרד התחבורה וחב' נתיבי ישראל. הצגנו לשר את הצורך בפתרון לצומת הר שכניה, ואת ההיגיון שיש בטיפול בכל הקטע מכאוכב ליודפת יחד. הדגשנו את בית הספר, התפתחות הישובים, הסכנה בפניות שמאלה ובחציית הכביש. בעקבות עבודה פנימית של נתיבי ישראל מנכ"ל החברה הציג עמדה דומה לשלנו. הוא הוסיף שתכנון צמתי כאוכב ויודפת צפוי להסתיים בקרוב, והעבודות בשטח צפויות להתחיל לקראת סוף השנה. השר סיכם והנחה את המשרד ואת נתיבי ישראל לגשת לתכנון פתרון בצומת הר שכניה, כך שהביצוע יוכל להיות בהקדם. השר עוד הוסיף והנחה שיש לתאם את הפתרון עם המועצה, וכן שאם יש צורך בהגדלת תקציב להגיש זאת. בפגישה לא דובר מה יהיה הפתרון, וזה הושאר לצוות ההנדסי. האפשרויות הידועות הן מעגל תנועה או רמזור. בסך הכל היתה פגישה חיובית מאוד. אנחנו נמשיך ונעבוד עם אנשי המקצוע במשרד התחבורה ובנתיבי ישראל לעקוב ולוודא, ולהביא לפתרון בצומת. בברכה,

רון 

19/05/2016 13:31:09
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות