http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

יומן המועצה

נושאים על הפרק - משולחן המועצה

שואה שלי
אני יליד הארץ, ממה שנקרא דור ה"בייבי בום". גם הורי ילידי הארץ, וככזה גדלתי במשפחה בה היו סבים וסבתות, דודים ודודות, ובקיצור - משפחה. לידי בבתי הספר רוב חברי היו בנים למשפחות שעלו לארץ, רבים מהם בנים לניצולי שואה. לראות הורים עם מספר חקוק על זרועם היה מחזה נפוץ.
למרות ימי השואה, הטכסים והנוכחות של ניצולי השואה, האוירה בארץ היתה של "כצאן לטבח". כילדים לא שאלנו שאלות רבות, זה היה השיח הרווח.
התחנכנו על מורשת מרד גטו ורשה, אלו שהעזו ונלחמו. לא הבנו את הגבורה האחרת, שלעיתים היא הרבה יותר משמעותית: למסור את הילדים בכדי שהם ינצלו, להגן בגוף האם או האב כך שהילדים יזכו לסיכוי לחיים. לשמור על צלם האדם ולא להכנע למרות השליטה המוחלטת של הצוררים, ויכולתם להרוג בהבל פה.
שנים אחר כך, משילדי הגיעו לפרק עבודות השורשים שלהם, התחלתי לשמוע סיפורים על משפחתנו שנשארה בגולה והושמדה ברובה. על אחים של סבי וסבתי שלא עלו כמותם לארץ ונרצחו, על משפחותיהם שלא זכו להשאר איתנו. התודעתי למשפחה גדולה וענפה שרובה נרצח ונעלם כלא היה.
רק כשהייתי לאב הבנתי כמה גבורה צריכים הורים בכדי להפרד מילדיהם, שכלל לא יודעים אם ישארו בחיים, ואם אי פעם יפגשו. כמה תעצומות נפש הם צריכים בכדי לגונן על ילדיהם, לעיתים במחיר חייהם עצמם. זוהי גבורה העומדת גבוה ביותר בסולם (אם בכלל יש סולם המודד גבורה). 
פרעות ואסונות לרוב התרחשו על עם ישראל, אך השואה היא האסון הגדול מכולם. רצח שיטתי, מתוכנן וממוסד של כל יהודי באשר הוא. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א' 7, 12).
הלקח שאני מפנים, שנה אחר שנה, הוא שאסור להגיע למצב בו נדרשת גבורה עילאית להבטחת חיי ילדינו וחיינו כעם. חובתנו להיות עם חזק, בטוח ביכולתו, היודע להגן על עצמו. עם המקובל ומכובד בקרב אומות העולם בשל ערכיו וגבורתו, מתוך זקיפות קומה, יושר ואמונה.