דבר העורך

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

יומן המועצה

נושאים על הפרק - משולחן המועצה

לתושבים שלום,

 

הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת אחת למספר שנים ניתוח המחלק את הרשויות המקומיות בארץ לעשרה אשכולות, כאשר באשכול 1 נמצאות הרשויות שתושביהן במעמד הנמוך ביותר, ובאשכול 10 אלו שממוצע תושביהן הגבוה ביותר.

 

בשבוע שעבר הלמ"ס פרסמו ניתוח של המדד הכלכלי-חברתי, המתבסס על נתוני מפקד האוכלוסין משנת 2008. בניתוח זה משגב עלתה מאשכול 6 לאשכול 7.

 

המדד הכלכלי-חברתי מחושב על פי 16 משתנים הכוללים נתוני השכלה (ממוצע שנות לימוד, אחוז בעלי תארים אקדמאיים), נתוני תעסוקה (כמו אחוז המועסקים, אחוז הנשים שאינן עובדות, ומקבלי הבטחת הכנסה), נתוני רמת חיים (כמו הכנסה חודשית ממוצעת, ממוצע כלי רכב והחיבור לאינטרנט).

 

המדד הכלכלי-חברתי מודד את הרמה הסוציו-אקונומית של התושבים במועצה. הוא לא מתייחס ליכולת של הרשות, או לעלות השירותים שהיא מספקת. למרות זאת, כמעט כל משרדי הממשלה והגופים הציבוריים משתמשים במדד זה בבחינת הזכאות של הרשויות המקומיות לקבלת תמיכה ותקציבים.

 

מצד אחד, כל רשות פועלת להעלאת רמת החיים של תושביה, ולכן עלייתה של משגב במדרג הסוציו-אקונומי משקפת הצלחה של כולנו, אבל מצד שני, העלייה באשכול הכלכלי-חברתי תביא לירידה משמעותית בתקציבים הממשלתיים, שמשמעותה ירידה ברמת השירותים שהמועצה יכולה לספק. להערכתי תקציבי המדינה למשגב ירדו בכמה מיליוני ₪ לשנה.

 

המסר שהמדינה מעבירה בכך, הוא שהרשויות שעלו במדרג הכלכלי חברתי צריכות לגבות את עלות השירותים ממקורות אחרים.

 

אנו נערכים כעת ללמוד את המשמעות התקציבית של עלייתה של משגב לאשכול 7.

 

רון

 

08/04/2013 20:10:23
להוסיף תגובה 4 תגובות קישור ישיר לקטע בית
תגובה אחרונה ב-10/04/2013 16:44:04

יום הזיכרון 2013 נאום בית ספר

משפחות יקרות, אורחים נכבדים, מורים, תלמידים ובוגרים יקרים,

ביום הזה, כולנו עוצרים לשעות ארוכות את שטף חיינו, מתכנסים בעצמנו, וּבאבלנו וּמתייחדים עם אלה שאינם כאן, שעלומיהם קפאו והותירו תקוות שנכזבו, וּכאב. אלה שמותם מאפשר את קיומנו, את חיינו ואת שגרת היום-יום שלנו. איתם ועם בני משפחותיהם.

בתוך ההתייחדות הקולקטיבית הזו, לעיתים אנו עומדים נבוכים, לא יודעים לאן להוליך את הצער, איך נכון לתמוך, להזדהות, להתחבר. 

המשורר יהודה עמיחי כתב:

ואיך עומדים בטקס זיכרון? זקופים או כפופים
מתוחים כאוהל או ברשול של אבל,
ראש מושפל כאשמים או ראש מורם כהפגנה נגד המוות,
עיניים פעורות וקפואות כעיני המתים
או עיניים עצומות, לראות כוכבים בפנים,
ומה השעה הטובה לזכור? בצהרי היום
כשהצל חבוי מתחת רגלינו, או בין הערביים
כשהצל מתארך כגעגועים
שאין להם ראשית ולא תכלית, כמו אלהים?

אני קורא לכם, התלמידים, להתגבר על המבוכה, לא להירתע, לא לחשוש לשאול, ללמוד, להתקרב ולהתוודע.

 

חדר ההנצחה שהוקם בסמוך לספריה פתוח בפניכם.

עלומיכם הבריאים מפיחים בו חיים.

 

אנו רוצים להעביר אליכם את שרביט הזיכרון.

להעביר אותו מאח לחבר, מקרוב לרחוק ומדור לדור.

 

כדברי הנביא ירמיהו: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד". (ירמיהו לא, יט)

 

הזיכרון המשותף ועתיק היומין שלנו, זיכרון התלאות והניצחונות, האסונות והתקוות, הוא שהופך אותנו, בני העם היהודי, לעם.

 

ומן הזיכרון הלאומי אני רוצה לבקש את רשותכם להקדיש כמה מילים לזיכרון האישי שלי.

 

זעזוע ראשון של שכול שפקד אותי במלחמת יום הכפורים.

 שלושה חברים מהכיתה בה למדתי בבי"ס תיכון (בליך) נפלו: אהוד (אודי), אשר ועדי. בכל יום זיכרון מאותה שנה, בצפירה ובטכסים, אני זוכר ורואה אותם לנגד עיני. חבריי הצעירים לעד.

 

מאז הרשימה התארכה, ונוספו לה שמות וּפנים. חברים שנפלו בפיגועי טרור, חללי מלחמת לבנון הראשונה. הרשימה המשיכה להתארך, וּבשנים האחרונות נוספו לה בנים של חברים. והצער קשה מנשוא, תהומי וחסר נחמה, ואינו דומה לכל מה שראיתי עד כה.

 

כאב עמוק של הזדהות, וחרדה מכרסמת וּמייסרת על הצורך לשלוח את הבנים, להתגבר על היצר הטבעי כל כך לגונן עליהם, לשמור עליהם מכל משמר. להיות שם במקומם.

 

בשנה האחרונה איבדנו את נעם ענב מעצמון. נעם, בת אבישג ויפתח, אחות של אורי, דורון, אשל ועודד. חיילת בחטיבת הנח"ל, בת עשרים ואחת בנפלה. יהי זכרה ברוך.

 

מבית הספר הזה יוצאים שנה אחר שנה חיילים לתפארת, חדורי שליחות ומוטיבציה.

 

למרות ההתגייסות המרשימה שלכם ליחידות קרביות, אני יודע שלא שמחת הקרב מניעה אתכם, אלא דווקא התקווה להימנע מקרבות, התקווה לחיים של שלום ושכנות טובה.

אני גאה בכם, בנכונות וּבמסירות שלכם, בהישגיכם וערכיכם, בהתנדבותכם לשנת שרות, לשרות צבאי משמעותי, בשם המצוין שיצא לכם בצה"ל.

 

הלוואי שרוח ההתנדבות וההצטיינות שלכם תספק הזדמנות לחולל כאן משהו חדש, אחר, יצירה משותפת לרווחת האדם, לתפארת מדינת ישראל והאנושות.

 

תלמידי י"ב, אתם תצאו בקרוב את החממה שביקשנו לבנות לכם כאן, לשרות צבאי ולחיים. אנא שימרו על עצמכם, על גופכם ועל נפשכם, ושובו שלמים ובריאים. 

 

אני מקווה ומתפלל שלא יתווספו שמות לרשימת השכול שלנו ומבטיח לזכור עד סוף ימי את השמות שכבר שם.

 

אני מאחל לכולנו שלא נדע עוד שכול.

16/04/2013 10:52:59
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

יום הזיכרון 2013, בית העלמין משגב

 

משפחות יקרות, אורחים ותושבים,

זהו יום של הזדהות והתייחדות שלנו עם בנינו ועם בני משפחותיהם.

כמידי שנה, אנו מתכנסים כאן ועם השמע הצפירה – עומדים. עומדים בחלקות הצבאיות בבתי העלמין, עומדים בכבישים, עומדים במקומות עבודה ובבתים, בבתי ספר וגנים, עומדים מלכת, עוצרים,  איש-איש ועולמו, וחוט סמוי אך איתן מחבר בין העולמות האלה, טווה מן הזיכרונות האישיים, הפרטיים כל כך, מארג של תודעה משותפת מעבר למקום ולזמן.

אני מקווה מעומק ליבי שיש בכך תמיכה לבני המשפחות השכולות, לאלה שכאבם הפרטי נישא עימהם כל השנה.

 

בבית העלמין הקטן והצעיר של משגב טמונים 15 חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, ורבים אחרים טמונים בבתי עלמין ברחבי הארץ.

 

רובנו מכירים אישית את האנשים היקרים האלה, וּבְשעה שאני מדבר, אנו רואים פנים, שומעים קולות, וזוכרים דמות, אישיות, חיים. חושבים על העלומים הקטועים בשעה שאנו ממשיכים להוסיף שנים, קמטים וזיכרונות.

 

בכל דור אנו מייחלים שלא יהיו עוד מלחמות ושלבית העלמין נגיע רק בדרך הטבע.

בכל דור אנו מנסים לקרב את ילדינו לחיקנו ולשמור עליהם מכל משמר.

 

המשוררת רחל כתבה על יונתן:

 

מִבַַּעד לְדֹק מֶרְחַקִּים - צֶלֶם עָנֹג,

נַעַר רַךְ בְּתִלְבּוֹשֶת הָדָר;

לֵב-אֱמוּנִים, לא נָטַש רֵעַ בַּצָּר.

וֹבַקְּרָב אָחוֹר לֹא נָסוֹג.

 

וְעָלֶיךָ לָמוּת יוֹנָתָן?... מֶה עָגוּם

נְתִיב אָדָם בָּעוֹלָם הַזוֹעֵם!

עַל כֻּלָּנוֹ בִּמְחִיר הַחַיִּים לְשַלֵּם

אֶת מְעַט הַדְּבַש הַטָּעוּם.

 

שינויים מרחיקי לכת עוברים על המדינות הערביות סביבנו. הסכסוך הישן, מחליף פנים וכיוונים, פעם מדרום, פעם מצפון, פעם מבפנים ופעם מבחוץ, מדינות שאין להם שום קשר לקונפליקט המקומי מאיימות מרחוק.

 

ומתוך כל התהפוכות האלה – אנו נושאים תקווה חרישית שאולי ישתנו הדברים גם לטובה, שהפנים היקרות הניבטות אלינו מקירות האנדרטאות יהיו האחרונות שחייהן נקטעו בטרם עת.

 

לפני שנה בדיוק פתחנו חדר הנצחה מרשים ומעורר מחשבות בצמוד לספריה. החדר עוצב וגובש, בעיצובו החיצוני ובתכניו, בתהליך משותף אתכן, משפחות יקרות.

כולכם מוזמנים לפקוד אותו בכל עת, בימי זיכרון או בימי חול, להביא ילדים, להתוודע ולהטביע בו חיים.

 

בישוב סלאמה חנכנו לפני כחצי שנה אנדרטה לזכר שלושת החטופים - עדי אביטן, בני אברהם ועומר סוועאד, בן הכפר, שנהרגו ונחטפו בשנת 2000, ואשר הובאו לקבורה רק בשנת 2004.

זוהי סגירת מעגל, המביאה מעט השלמה לליבם של בני משפחתו של עומר סואעד.

 

האנדרטה הזו, כמו חדר ההנצחה בספריה, וכמו אתרי הנצחה אחרים במשגב, יהיו מקום של נופש והתרגעות, אתנחתא של זיכרון וחיבור לחיים הצעירים, למחשבות, לתכניות ולחלומות שלא הספיקו להתגשם.

 

לצד הכאב אנו ממשיכים לחיות, ליצור ולבנות, ומדינה שהתחילה מחלום מתפתחת ומתבססת לִמציאות. בלי לשכוח לרגע את החוב העצום למי שהקריבו את חייהם האישיים, הפרטיים, כדי שכל זה יתאפשר, וּמבלי לשכוח אתכן, המשפחות ששכלו והקריבו את היקר מכל.

 

משפחות יקרות,

 

ביום זה כולנו אתכן, לחזק, לתמוך, לנחם ולהתחזק. הרגע הזה, רגע בו נפש נוגעת בנפש, באינטימיות הכוללת כאן, הוא הדבר שאני לוקח מכאן, ושמלווה אותי שבועות וחודשים אחר-כך, להזכיר לי את הענווה והצניעות המתבקשים, ולשים במידה מתאימה את פעולותינו.

 

אני מודע לקוצר ידן של המילים, אני יודע שאין נחמה לכאב הפרטי המלווה אתכם. 

 

אני כאן כדי לעמוד לצדכם ולזכור.

 

יהי זכר חללי מעֲרַכוֹתֵינו צרור לעד בנצח ישראל.

16/04/2013 10:54:52
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

להלן תמצית מכתב ששלחתי בתחילת השבוע לשר האוצר יאיר לפיד בנושא פיתוח תשתיות תעבורה בגליל, וזאת בעקבות הידיעות שהאוצר מתכוון להקפיא את הרכבת לכרמיאל ואת המשך כביש 6 צפונה:

 

כבוד השר,

 

הנדון: פיתוח תשתיות תעבורה באזור מרכז הגליל

 

בשנים האחרונות אנו חווים במשגב, במרכז הגליל, את תוצאות השקעות המדינה בתשתיות תעבורה באזורינו. הביקוש למעבר למגורים ולתעשייה בגליל בכלל, ובאזור משגב בפרט, הולך ועולה בשנתיים האחרונות, ולפי מה שאני שומע מהתושבים ומהתעשיינים החדשים, התפתחות תשתיות התחבורה הוו גורם משמעותי בהחלטתם לעבור.

 

הרכבת הצפויה להגיע לכרמיאל, ומתיחת כביש 6 לצומת סומך כעת, ולצומת אחיהוד בעתיד, כבר נותנים את אותותיהם בעליית הביקושים. העבודות הנראות בשטח: כריית מנהרות גילון, הסדרת צמתים ושינוי תוואי בכביש 85 נראים לכולם, ומשדרים את רצינות המדינה ביחסה לגליל. רצינות שהתחלנו לראות בשנים האחרונות לאחר עשרות שנים בהן ההשקעות היו מזעריות.

 

כלל ידוע בכלכלה הוא שהשקעות המדינה בתשתיות מביאות לצמיחה והתפתחות. כאן, בגליל, אנו רואים וחווים זאת הלכה למעשה.

 

אני פונה אליך, מאחר וקראתי שהפרויקטים הללו מונחים על שולחנך למחשבה ושיקול שני, בבקשה להמשיך ולתקצב אותם. עם כל הקושי והאתגרים הגדולים העומדים בפניך, חשיבותם של שני פרויקטים אלו להמשך פיתוח הגליל, ולהמשך האמון שנוצר לאחרונה ברצינות הממשלה ביחסה לגליל, היא עצומה.

 

בכבוד רב,

 

רון

17/04/2013 17:57:36
להוסיף תגובה 3 תגובות קישור ישיר לקטע בית
תגובה אחרונה ב-24/04/2013 21:00:21

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות