דבר העורך

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

טיולים ומסעות

מידע, הצעות ורעיונות בענייני טיולים ומסעות

סיפור מסע שביל משגב
11/06/2014 11:27:52

הקדמה

 

קוראים לי רוני, ואני בת 14. השנה הלכתי את שביל ישראל בפעם השלישית. אני

יכולה ללכת את שביל ישאל כי אני לומדת בבית, ואני הולכת את שביל ישראל עם

קבוצה שנקראת "נפגשים בשביל ישראל". כל שנה הם מארגנים מסע - ללכת את

שביל ישראל. זה לא רק מסע של הליכה - זה גם מסע של הנצחה, מפגש ולימוד.

 

הנצחה  - אנחנו הולכים לזכר נופלי מערכות ישראל ופיגועי הטרור, ובמיוחד

לזכר 73 הנופלים של אסון המסוקים. יוזמי ומארגני השביל הם הורים שכולים

לבן שנפל באסון המסוקים. מפגש - השביל הוא בשיתוף צו פיוס, ומשתתפים בו

אנשים מכל גוני החברה הישראלית. ההליכה ביחד יוצרת שיחה ומפגש. לימוד - כל צהריים יושבים למעגלי שיח בקבוצות של 8/10 אנשים, עם דף מקורות,

ומתדיינים על הנושא היומי - אם זה ירידה מהארץ, שוויון בנטל, דמות פורצת

דרך או ניגונים.

השביל נגמר, לפחות לשנה הזאת, ואני נשארתי עוד עם חשק וכוח לטייל. הזמנתי

את השכבה שלי לטיול בשביל משגב שיארגן אבי. בגלל אילוצים כמו החום הצפוי,

אבא נאלץ לשנות את המסלול והחליט שנלך רק יומיים על שביל משגב, ושנחנוך

מסלול חדש - קיצור שביל שראל דרך משגב. יצאנו, אבא, רועי, ברית ואני לדרך

 

 

 

יום ראשון

 

נסענו לחרבת חוממה, למרגלות הר מירון בצדו הצפוני. אבא צילם כמה תמונות, והראה לנו על המפה מה אנחנו הולכים לעשות היום - ללכת מחרבת חוממה לחרשים, עם עינות נריה, עין חותם ופקיעין באמצע.

 

הלכנו לעיינות נריה, כשהילדים מובילים (הולכים לפי הסימון הירוק). הגענו למעיינות, ובמבט ראשון לא ראינו יותר מדי מים. כשהתקרבנו קצת ראינו מעיין נחמד עם סלמנדרות קטנות. מכיוון שבמפה היו מסומנים ארבע מעיינות, טיפסנו על האבן שהייתה ליד המעיין בתקווה למצוא את השאר. אני לא יודעת מה עם רועי וברית, אבל לי היה פשוט כיף לטפס על האבן ולא השקעתי יותר מדי זמן בחיפוש המעיינות. אבא, שנשאר למטה, מצא אותם. הם לא היו מתאימים  לרחצה אז אחרי שהסתכלנו עליהם כמה זמן המשכנו ללכת.

 

המשכנו על השביל הירוק והגענו לעוד מעיינות, לידם אכלנו ארוחת בוקר. מאחר שטיילנו בפסח, אכלנו בעיקר מצה עם טונה, שזה מאכל שמאוד קשה לאכול אותו שלם (המצה נשברת והטונה נופלת). אחרי ארוחת בוקר הלכנו לרחוץ במעיין (עין חותם), שמימיו הקרים והצלולים הגיעו לי עד קצת מעל הברכיים. דיברנו עם זוג נחמד שהתרחץ לפנינו, ובאמצע התברר להם שהוא איבד את משקפי השמש שלו, שעלו לו 3000 שקל. פצחנו במסע חיפושים, אבל אחרי כמה זמן המשכנו במסלול בלי משקפי השמש, משאירים אותם לחפש ואולי לחשוב אם כדאי היה לקנות משקפי שמש בכל-כך הרבה כסף. בכל אופן, גם אנחנו לא הלכנו על מי מנוחות כי אחרי המעיינות הייתה עלייה גדולה. העלייה הייתה בין עצי אלון, ועם המון טרסות וחורבות באמצע. היה ממש יפה. המשכנו ללכת עד שהגענו לפקיעין.

 

אבא הלך לקשקש עם האחראי המקומי על התיירות, בזמן שאנחנו נחנו

ומילאנו את בקבוקי המים. הלכנו לקנות ארטיק (הסתבר שהמושג שלהם לכשר לפסח

הא שונה- הם אמרו כשר לפסח על מה שאין בו חמץ, בלי קשר להכשר, אז לקח זמן

למצוא ארטיק מתאים). הלכנו למעיין הכפר, ואז יצאנו מהיישוב. בדרך אבא

הסביר למה לדרוזים יש מכנסיים בצורה שברית כינתה "שקי-קקי" - הם מאמינים

שהמשיח הבא ייוולד מגבר, ולא רוצים שהוא ייפול על הרצפה, אז למכנסי הגברים

יש מין "שק" לתפיסת התינוק.

 

 

עצרנו לארוחת צהריים, ואז אבא גילה שהוא שכח את מקלות ההליכה שלו בלשכת התיירות בפקיעין. אנחנו היינו בעד שהוא ילך להביא אותם, לכאורה כדי לחסוך לו הליכה בערב, אבל בעצם כדי שנוכל לנוח עוד קצת. הוא לא השתכנע והתחלנו לעלות. עלינו בתוך חורש ים תיכוני יפהפה, ונפגשנו עם זוג שהלך בכיוון השני, ונתן לאבא את המפתחות והקוד של האוטו (!) בתכנון שכשנגיע הוא ייסע להביא אותם ואת המקלות מפקיעין. המשכנו לעלות, והסתבר שבגלל הסופה שהייתה בתחילת החורף המון עצים ושיחים נפלו על השביל ולא הספיקו לפנות אותם, אז את המשך דרכנו פילסנו בחורש סבוך. הגענו למקום בו נישן, כמה אחוים יפהפיים מתוחמים בעצים ובשמי הערב היפהפיים. אחד המקומות היפים שראיתי. הגענו

בשלוש אחר הצהריים, ולכן היה לנו זמן לנוח ופשוט הסתלבטנו עד שש בערך. היה כיף  .

ההורים של ברית הביאו ארוחת מלכים - עוף ותפוחי אדמה בתנור, פשטידת ירקות

ומרק עוף עם קניידלעך. אחרי ששבענו מהאוכל הקמנו את האוהלים והלכנו לישון.

 

יום שני

 

התעוררנו, ובזמן שהתארגנו אבא קרא לנו לראות משהו יפה. כל השמים היו צבועים במין

תערובת של ורוד וסגול. הסתכלנו כמה דקות, והמשכנו להתארגן. אמא הצטרפה, אבל בלי אביגיל שהיתה אמורה להצטרף איתה. התחלנו ללכת. הלכנו קצת ליד הגינות המהממות של חרשים, ואבא סיפר לנו על זה שלבתים שם יש פי ארבע שטח מהרגיל, ואיך זה קרה.

יצאנו מחרשים כשהמשימה שלנו, הילדים, היא לעקוב אחרי השביל וכשיש מקום עם

צל ונוף ובלי רעש, לעצור לארוחת בוקר. אכלנו ארוחת בוקר, המשכנו ללכת ופתאום ראינו שההורים לא מאחורינו. בדקנו שאנחנו בשביל, וכשראינו שכן, התיישבנו בצילו של עץ וחיכינו להם. כשראינו שלוקח זמן והם לא מגיעים, פתחנו גם שקית של צ'יפס. בערך כשהגענו לאמצע השקית ראינו את אבא שצעק לנו לחזור. הסתבר שבהתפצלות עם השחור, 50 מטר

מאיתנו,  היינו אמורים להמשיך איתו... אופס.

חצינו את הר חלוץ והמשכנו ללכת. הייתה ירידה קטנה, ובערך באמצעה ראינו מקום מיושב. אמא שאלה מה נראה לנו היישוב הבדואי, ומה היהודי. זה היה ברור לחלוטין. היא סיפרה שהכפר הזה, קובסי, לא מוכר ולכן לא מספקים לו חשמל ורק לאחרונה המועצה התחילה לפנות לו את הזבל, אחרי שהייתה כתבה בנושא בדוגרינט. כשעברנו ליד עצרנו קצת להסתכל על שתי העיזות שהיו קשורות אחת לשנייה בתוך גדר.

 

אם עד עכשיו חשבנו שירדנו, עכשיו מתחילה הירידה באמת. אנחנו יורדים את מתלול צורים וזה חתיכת שיפוע. אני ממש אוהבת ירידות כאלה - שצריך להיאחז גם בידיים כדי לרדת, אבל היה עדיף שהאבן תהיה פחות שפיצית.

הגענו למקום קדוש לדרוזים, שנקרא "מקאם אל נבי חד'ר" היה שם ממש יפה וניסינו (והצלחנו) לקרוא את הערבית שבשלטים שמבקשים לא לעשן.

המשכנו לרדת, אבל לא בכזה שיפוע, עברנו את דיר אל אסד ועכשיו צריך לעלות את מה שירדנו, בצוק תלול באותה מידה. זה היה חם, והרבה פחות כיף מהירידה. בסוף השביל הגענו לכביש. אבל לא היינו אמורים להגיע אליו - היינו אמורים להצטרף לשחור לפניו! יצאנו למסע חיפושים אחרי השביל השחור. בסוף מצאנו אותו, מסתתר. המשכנו ללכת עד פלך, שם אכלנו ביחד עם משפחת פיקוס את הארוחה שהם הביאו. כמו בערב הקודם, גם היא הייתה מורכבת מכמה מנות מצוינות ובהחלט מעל לרמה שהייתי מצפה לה בטיול.

 

יום שלישי

 

בבוקר התעוררנו, לא כל כך מרוצים - בארבע בבוקר עברו ליד האוהלים כמה קבוצות של חיילים, שהעירו את כולם...

 

אמא וסימון (דודה שלי) הצטרפו אלינו והתחלנו ללכת. הלכנו בתוך חורש מקסים עד שהגענו למין מתחם נחמד עם כמה שולחנות וספסלים מתחת לעץ, וגם את מערת המתבודד. רועי ואני עלינו בסולמות אליה, ובתוכה ישבנו כמה זמן, מסתכלים על הנטיפים מטפטפים ועל איזה צפרדע שמדי פעם שינתה מקום. תהיתי מאיפה היה אוכל לנזיר שגר כאן, ומאיפה היה לו מים. כשירדנו, אחרי בערך חצי שעה, השאר כבר כמעט סיימו את ארוחת הבוקר. הצטרפנו אליהם, וכשסיימנו גם אנחנו המשכנו ללכת. התחלנו לעלות את הר גמל (שקרוי כך מכיוון

 

שיש לו דבשות( ועצרנו ליד מערה נחמדה, אפשר לקפוץ אליה בצד אחד ולצאת מהצד השני. זה היה קצת מפחיד לקפוץ אבל לא הייתי הראשונה כך שזה היה יותר קל. המשכנו ללכת עד הכביש. אבא, שלא אוהב ללכת ליד כבישים, הציע שנתפוס טרמפ עד גילון. אבא

ורועי טפסו טרמפ ואנחנו נסענו עם דוד שלי. קנינו ארטיקים במכולת בצורית ואז הצטרפנו לאבא ולרועי בצעידה לכיוון שביל ילדי צורית. מצאנו את השביל והתחלנו לרדת איתו. בשלב מסוים השביל נתקע בבית, ולא נראה היה שיש המשך. ניסינו לרדת, אבל זה לא התחבר לשביל. בסופו של דבר נאלצו לצאת דרך חצר פרטית(!) ולהתחיל את השביל במקום אחר. ירדנו בשביל, תוך כדי שהתווכחנו עם ברית אם הקוצים דוקרים אותה או עוקצים אותה (היא טענה שעוקצים, אנחנו שדוקרים). בכל אופן, הקוצים היו גם היו. הסתכלנו על שורשים מלמעלה. באמת יש כל כך מעט בתים וכל כך הרבה כביש ושטח פתוח?

הגענו הביתה, הטיול הסתיים ועוד מעט שבת. היה ממש טוב, אולי נשוב לבקר!

 

  

 

3371 צפיות
פורסם ב- 11/06/2014 ,בשעה 11:27:52
להוסיף תגובה תגובה אחת קישור ישיר לקטע בית
תגובה אחרונה ב-19/01/2016 13:32:03 מאת דר' ענת טיולים

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות