http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

זכויות בעלי חיים

על הטבעונות

טבעונות אינה אידיאולוגיה, כפי שאלון עידן ניסה לטעון במאמרו "האלימות של האידיאולוגיה" (“המילה”, מוסף “הארץ”, 12.7). טבעונות היא התנגדות להתעללות ולרצח.

עידן לא היה מצמיד את התואר "אידיאולוגיה" להשקפה המתנגדת לרצח בדם קר של בני אנוש, ולכן אין סיבה שיצמיד אותו למתנגדים לרצח בדם קר של בעלי חיים.

אבל ברור מאין נובעת הטעות. היא נובעת מהאיפה ואיפה המוסרית שעושים בין בני אדם לבין בעלי חיים, מהבדלה שנעשית מתוך נוחות, אנוכיות ותועלתנות. הטעות הזאת היא באמת אידיאולוגית. היא מתבססת על אידיאולוגיה המאמינה בעליונות האדם על בעלי חיים ובזכותו לנצל אותם לצרכיו. היהודי הדתי, למשל, מייחס את האפליה הזאת לאלוהים, שבאמצעות התורה הקדושה הפקיד במפורש את האדם על החיה והדגה, לעשות בהם כחפצו.

אני נמנה על אלה שאינם עושים את ההבדלה הזאת. אני משתומם כל פעם מחדש איך המין האנושי מעז להתנשא על מינים אחרים, בעוד הוא מגלה חדשות לבקרים את כיעורו ואת נחיתותו.

איך הוא מרשה לעצמו את ה"אתה בחרתנו" הזה בלי בושה, בעוד שברור שמקורה של האידיאולוגיה הזאת, בעידן המודרני לפחות (שבו הרעב בעולם השלישי נובע במידה רבה מההתעקשות של העולם הראשון לאכול מזון שמקורו בחי), אינו בהישרדות, אלא באכול ושתה ובתאוות בשרים.

כלומר, לאותה מטבע יכולים להיות שני צדדים, שאחד מהם אידיאולוגי והשני לא. הנאציזם היה אידיאולוגי, וההתנגדות לנאציזם לא. הסיבה פשוטה: הנאציזם היא תורה גזענית חסלנית, ומי שנלחם בה פשוט לא יכול היה להשלים עם החסלנות שאליה היא הובילה. לא מטעמים אידיאולוגיים, אלא מטעמים שעדיין מכונים "אנושיים".

באותה מידה, במחילה, הטבעוני לא יכול להשלים עם הרצח שמאחורי כתף הבקר המונחת על צלחתו של תאב הבשר. השלמה עם הרצח הזה, המתבצע יום־יום ושעה־שעה באותה פלנטה שבה גם אנחנו חיים, היא בלתי נתפשת בעיני. לא רק שקשה לי להשלים עם העובדה שכתף בקר מסיבה עונג כה גדול לבן תרבות (חוויה שהיתה עילה למאמרו של עידן), אלא שבלתי נתפש בעיני שבני תרבות מפנים כתף קרה לפרה, שמגופה נלקחה הכתף.

איש לא ישכנע אותי, שהרגש המניע אותי הוא אידיאולוגי. הרגש הזה הוא בעיני שיא האנושיות (שוב, אם אכן "אנושיות" היא עדיין מטבע מוסרי עובר לסוחר), ואם הוא לא יתגלה בנסיבות אלה ואחרות, לאדם באמת לא תהיה שום זכות להתגאות ביתרונו על החיה.

אפשר לטעון שהרגש הזה הוא אידיאולוגי, רק אם טוענים שעשרת הדיברות הם אידיאולוגיה. אבל זאת טענה שהנאצים השמיעו, ועליה הם ביססו את מלחמתם ביהדות ובגלגולה הנוצרי. לפי שעה, לאחר שתורת העוועים שלהם הובסה, אנחנו עדיין גאים ברגשות חמלה ורחמים. לפחות מהשפה ולחוץ אנחנו מתפארים ברגשות נאצלים של צער בעלי חיים, ומתביישים בהתעללות בחלשים ובחסרי אונים.

עדיין אנחנו משתמשים במטבעות לשון כמו "כצאן לטבח", אבל למרבה הצער, רק כמטפורה לסבל אנושי ולא בהתייחסות ישירה למקורה של המטפורה. אם נצמיד גם לרגש המדריך את הטבעונים את התואר "אידיאולוגיה", איזה כיסוי יהיה לאנושיות שלנו?

1296 צפיות
תגובה אחרונה ב-16/07/2013 22:38:50 מאת יוסי שילוח