דבר העורך

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

קול ההתחלות

סיפורי ראשונים

בגין לא בא
19/03/2013 14:59:03

          /בגין לא הגיע

            או -  כיצד הוקמה המרפאה  ביובלים 

 

 

 

פרופיל מתיישב

 

משפחת נעלי

עלייה ליובלים -1982

אסתי: אחות מוסמכת /עו"ס בתחום הגרנטולוגיה.

נחום /חומי. מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים/איש חינוך

הילדים:עדי ולילך.ענבר .רביד ושירי..

הנכדים :עמר ניתאי ליעד נעמה   קסם נחל יהל ואורי

לפני שלושים שנה למעט חודשיים מיום עלית ראשון המתיישבים ,יומיים בטרם הטקס הרשמי ,פעלה ביובלים מרפאה שעמדה לרשות המתיישבים עשרים וארבע שעות ביממה .עד שנסגרה וכל השרות העבר למרכז הרפואי. עם הרחבת גוש שגב דאז, משגב היום ,שרותי הבריאות היו מצומצמים במרכז קטן ששרת את הישובים ,כשלכל ישוב אחות בחלקיות משרה מטעם קופת חולים.                   באחת מהפגישות בנווה שאנן .בר"ח בורלא  שם פעל ועד הגרעין של יובלים בטרם עליה לקרקע, בשיחה עם יעל כספי ,שעסקה בכל הנושא החברתי והאדמניסטרטיבי של רישום וראיון התקבלות לגרעין  ,הועלה הרעיון והצורך של  אחות בתפקוד מלא בישוב מעבר לתקן הקיים על ידי קופת חולים.. אי לכך העלתה על ידה האפשרות / הרעיון /הפניה/ הבקשה  אלי להיות אחות הישוב ,בהיותי אחות בריאות הציבור ומורה לסיעוד. כמו אחרים שלקחו תפקידים שונים ראיתי בכך אתגר והזדמנות לתרומה בדרכי שלי .כרוח הזמן קראו לי לדגל והלכתי. עזבתי תפקיד נוח ומעניין  ולקחתי על עצמי את ההצעה. אלי הצטרפה גם זהבה בלוזר  בחלקיות משרה מטעם קופ"ח .החלוקה בנינו הייתה זהבה בחלקיות המשרה מטעם קופת חולים בין המרפאה במשגב לישוב. ואני כאחות הישוב במימון מלא של הישוב עשרים וארבע שעות ביממה..  ומעט במרפאת משגב לא המרכז הרפואי של היום. - את תפקידי במשגב התחלתי עוד בטרם  המעבר ליובלים. ומעשה שהיה כך היה. את  "הגושפנקא" לתפקידי -קיבלתי – לאחר מפגשי עם ד"ר שמואל  רייס . שמואל בשבילנו. אז הרופא היחיד כאחראי לכל הפעילויות הרפאיות בגוש שגב ,שהפך יותר מאוחר למועצה אזורית משגב. תוך כדי המפגש וההכרות נודע לו על היותי אחות בריאות הציבור (טיפת חלב) ומפעילת חוגי הכנה ללידה בקריות. בקש שאגיע אחת לשבוע בשעות הערב לקורס הכנה ללידה לנשות הגוש, וכתמורה ידאג להסעה מקרית ביאליק ליעד וחזרה. מאחר ורוח החלוציות וההתנדבות שרתה במחוזותינו ,מצאתי עצמי פעם בשבוע ביעד, שנמשך אחר כך מספר שנים ביובלים ,במפגש קבוצתי משפחתי -עם בני הזוג כהכנה ללידה ולהורות.. עד היום במפגשים אקראיים מזכירים לי ושואלים אם אני זוכרת –  " בזכותי" ילדיהם כבר בני שלושים ומטה..בניהם גם ילדי יובלים . והרי הזיכרון לטווח הארוך בגילי יעיל הרבה יותר ,אזי אני נזכרת וההתרגשות רבה. כן היו זמנים..                                                                             את דרך הפעלת המרפאה תכננו  זהבה ואני ,כמו גם הפעילות המשותפת  במרפאת יובלים .(על כך בהמשך) עוד בטרם עליה לקרקע.האחריות להקמת מרפאה הייתה בחסות קופת חולים, והתנאי להקמתה כנותנת שרות היה שעל כל חברי יובלים להיות בעלי פנקס אדום. היינו חברי קופת חולים כללית. משמעות הדבר היה לדאוג לכך שכל החברים שעמדו לעלות ליובלים  ,יותרו על כל חברות בכל קופה אחרת פרט לזו של הכללית.  מיקומה של המרפאה היה במבנה שליד המזכירות במקום חדר הדואר  ויתר החדרים אחרים .                                                                                                                  אחד ממפגשי  הפעילות שלנו טרום עליה ,שכללו בין היתר את איסוף הכתובות והטלפונים של המשפחות העולות ליובלים.,נערך  בביתה של זהבה בנשר  והיה ב:  6.6.1982   יום הכרזת מלחמת שלום הגליל ,לימים מלחמת לבנון השנייה. כשברקע עבודתנו  נשמעו לפתע  קולות הרכבים  הצבאיים  לסוגיהם השונים החולפים בכביש צפונה.(הצצנו מהחלון וראינו כי לא הבנו מהו הרעש מחריש האוזניים שנשמע לפתע).                                                                                            לאחר שהכתובות היו בידינו  פנינו לכיבוש היעד. משימה לא קלה כלל ועיקר שאת רובה ככולה לקחתי על עצמי ,שעד היום אני מזהה בה ביטחון ותעוזה ,שעוררה לא מעט כעסים מחלק  מהמשפחות  על הצורך לעבור קופה. אך לאלו שלא חוו את החוויה, תאמינו או לא ,רובם הגדול  עבר קופה .מיעוט נשאר  "בהסתר" מתוך בחירה בשתי קופות ליתר ביטחון. בגלל "התעוזה"  זכיתי גם להיבחר לחברת הוועד הראשון ביובלים. עד היום זכורה לי לחישתו של יענקלה ליכטר (אם זכרוני אינו בוגד בי) באותה אסיפת בחירות  "הצביעו בעדה. אם היא הצליחה להעבירנו ככלל להיות חברי קופת חולים הרי שישבה משהו שכדאי  וראוי....בין לבין משימות ההתארגנות להקמת המרפאה נפל בחלקי גם לארגן את כל הבית למעבר ליובלים. מאחר וחומי אישי היה במילואים  במלחמת לבנון הראשונה.  אני עם שתי ידי השמאליות שכל חוש טכני ממני והלאה מצאתי עצמי מפרקת ארונות, מסמנת דלתות ימין שמאל ומיקומם  ממלאה ארגזים ,ובין היתר מוצאת את סיגריות הדובק של חומי עם תו הבלו עליהן שהחביאו הילדים במקומות נסתרים על מנת לאלצו להפסיק לעשן. כל זאת כפי שציינתי מאחר וחומי היה במילואים בחרמון , 

וקיבל חופשה של עשרים וארבע שעות להעברת הדירה.מזל שבטרם  מילואים דאגנו להכין את הבית למעבר בשבתות ובימי השמירה על הבתים ,בפני פורצים בטרם אכלוסם.                                חווית השמירה הייתה חוויה מיוחדת בפני עצמה (כפי שתיווכחו כל התהליך רווי באין ספור חוויות)לאחר שמירת הלילה הפעילות בשעות הבקר החלה עם קריאת המואזין ,שהחזירה אותי לשנות ילדותי בגבעתיים בשכונת בורוכוב ,שהוקמה בטרם קום המדינה וכיום היא  עיר לתפארת. המעניין ביותר היה שבאותה תקופה בה עלינו ליובלים חגגה גבעתיים חמישים שנה ,שהוקמה משלבים שלבים, שהפכו שכונות,ושהורי היו בין מתיישביה הראשונים באחד השלבים המוקדמים.                         ב15 לאוגוסט 1982 ,עלינו ליובלים.ישוב ללא תאורה טלפונים ואבנים ענקיות בולדרים בלעז. בננו עדי שחשש מאד שמא יפסיד את חווית עשישיות הנפט/ הגאז , כתאורה ,הקדים והתארח אצל אחת המשפחות שעלו לפנינו. כפי שצינתי מאחר וארזתי הכל ביעלות מרובה ולחומי היו רק עשרים וארבע שעות להתארגנות, בסופו של יום הבית עמד כולו לשרותינו .כולל התמונות שנתלו ואפילו פיסת גינה קטנה ליד פינת הכניסה ,שאותה הקים מאדמה שגרד מהסלעים בסביבה. עם צמחים מועטים שדאג לארגן בקרית ביאליק שהיו בידו בעוד מועד. זאת עוד בטרם חלוקת האדמה הגננית לכיסוי הבולדרים (אבנים ענקיות).והפיכת החלקות לגנים פורחים. למחרת חומי חזר למילואים לתקופה ממושכת  .ואילו ביתנו הפך למוקד עליה לרגל כתחליף למרפאה שעדין לא הוקמה,לטיפול רפואי ראשון. בעיקר כמתן עזרה ראשונה ,כשאת חומרי החבישה המשחות והתרופות שנוררתי מהמרפאה המרכזית. תקופה שנמשכה כחודשיים עד לטקס העלייה לקרקע. לולא הטקס רב הרושם  על כל נכבדיו יתכן ועד היום לא הייתה קמה המרפאה.                                                                                           ומעשה שהיה כך היה .זהבה ואני התחלנו לארגן את המבנה להפעלה אך מקופת חולים אין קול ואין עונה שקט דממה. עד שיום אחד עלה הרעיון המבריק והדמיוני לספר למפקחת קופ"ח על הצורך המידי בהפעלת המרפאה לקראת הטקס, מאחר ובגין אמור להגיע. לא עברה שעה מאז שזהבה נציגת הקופה התקשרה ,וקריאה בהולה התקבלה.מחר מגיעים להקים ולהפעיל את המרפאה.      החוויה  שזהבה ואני עברנו לא תישכח לעולם. עם בקר הופיעו צוות  מקימים בפיקודה של המפקחת. את זהבה ואותי דחקו לפינה ומבלי לשאול ולשתף החלו בהקמת המבנה. ארונות תרופות .שולחנות לרופא ולאחות. שולחנות טיפול. חומרי עזר ותרופות .כמו בסרטו של סאלח שבתי.הרהיטים   נשתלו הוצבו ומוקמו. אפילו את מקום התמונות קבעו. ולזהבה ולי לא נותר אלא להישאר פעורי פה ונדהמות.הקטע המצחיק ביותר לא אחר לבא .מיד עם סיום ההקמה התבקשנו ולא ברב צנעה לספק כרטיסי הזמנה לטקס המכובד בנוכחות בגין. לנו נותר להתנצל על היעדרותו של בגין מהטקס ולשלוח את המכובדים במפח נפש .ואילו שתינו נתנו דרור לתחושותינו בפרץ צחוק אדיר ומתמשך שגרם לאנשי המזכירות לצאת ולתהות על צחוקן הרועם של שתי הבנות. המרפאה הוקמה. תפקדתי בה משך שתי שנים. החלוקה הלא מוצהרת הייתה שזהבה על התפקוד הטיפולי (קורטיבי רפואי )מתוקף היותה אחות בית חולים.ואילו אני  על החלק המנעתי(פליאטיבי .מניע) .היינו כל מה שכרוך בשרותי טיפת חלב.הדרכה מעקב התפתחותי ומתן חיסונים החל ממעקב הריון ,לידה, טיפול בתינוקות ,ילדי הגן וכן שימשתי גם כאחות בית ספר במשגב.  כעיקרון תפיסת השרות לתושבים הייתה של מתן שרות עשרים וארבע שעות ביממה.  שמואל (ד"ר רייס)הגיע פעמיים בשבוע .לא אחת מצאתי עצמי מחליטה החלטות על לקיחת דמים, דרכי טיפול ומתן תרופות כולל אנטיביוטיקה ,בעיקר ראפאפן .להזכירכם הסטרפטוקוקים בגרון ,בקרב המבוגרים ובפצעי האמפטיגו אצל הילדים חגגו בשנה הראשונה. רייס כינה זאת תקופת מעבר והסתגלות .  אפילו השגחה על חברים חולים שהעדיפו להישאר בבית ולקבל טיפול תרופתי כולל עירויים בהשגחתנו הבלעדית כאחיות ,לקחנו על עצמנו. כל זאת,ללא היתר כתוב וביטחון כלשהו.היה ברור שזהו תפקידנו. אני זוכרת שאת יום הולדתי הראשוו  ביובלים חגגו לי בהפתעה לא קונבנציונאלית.  המרפאה הייתה פתוחה אז יום יום בקר וערב .ולאחריה תורנות כוננות. באותו יום סיימתי את עבודתי בשעה שבע בערב .הגעתי הביתה כשלפתע קיבלתי הודעה (לא היה טלפון)אם אינני טועה, שרייס מחכה לי דחוף במרפאה .יש להרכיב עירוי לחבר עם התקף אסטמה חריף ולהשגיח עליו לאורך כל הלילה. רצתי לא מצאתי איש במרפאה ובשובי, ולהפתעתי מצאתי את כל ידידי צוהלים ושמחים מוכנים לחוג את יום הולדתי. אגב מאז שלושים שנה אנחנו חוגגים בנינו הבנות החברות את ימי ההולדת של כל אחת וגם אחד מאתנו ללא תכנון והזמנה מראש. כהתכנסות ספונטנית בבית החוגגים.

המרפאה פעלה. כשבין השירותים שנתתי נכללו קורס הכנה ללידה כולל נשות הגוש ובעליהן .קורס שנערך כחלק ממתן השרות כמו שרותי :כונן היום ,רכז הנער והשמירה. שרות שניתן על ידי חברי יובלים כמובן מאיליו ללא תשלום נוסף. כך גם נערך על ידי במרפאה, מפגש תמיכה והדרכה שבועי ,לאמהות יובלים לאחר לידה ,כשהתינוקות ברקע.כמו גם  הדרכה וחינוך לבריאות בגני הילדים ביובלים. עד היום מהדהדות בראשי קריאות הילדים רובן בעלי משפחות  כיום, בעוברי במדרכה".אסתי צחצחתי שיניים" ."אסתי לא שכחתי לשטוף ידיים." "אסתי לא אכלתי היום סוכרייה." תפקידי כלל גם היותי אחות בבית ספר משגב באותן שנים.. המדהים ביותר היה לזהות לפתע את חתימת ידי בפנקסי החיסונים לתינוקות טיפת החלב, שעברו מהקריות למשגב ופגשתים בכיתה א' ,להמשך מתן החיסונים. כך גם הורים שזהו אותי מקורסי ההכנה ללידה בקריות.לאחר שנתיים המשכתי בדרכי מחוץ ליובלים המשכתי לימודי כעובדת סוציאלית הזקנה ואף הקמתי מאוחר יותר את התשתית למרחבים אותה העברתי אחר כבוד לידיה הנאמנות של אדווה ולליאורה פרייס מיודפת שסייעה לאדווה בהתנדבות. זהבה מונתה למנהלת המרפאה במשגב שהוקמה לתפארה. את מקומי תפסו דלית תורג'מן ואביגיל. עד שהשרות העבר כולו למרפאה במשגב.אני המשכתי את דרכי כעובדת סוציאלית בתחום הזקנה המשכתי.סיימתי את תפקידי כיועצת חינוכית לנערות מתבגרות.פרשתי לגימלאות. ועוסקת בהתנדבות בתחומים השונים הקשורים בגיל השלישי. אך תמיד תמיד בכל שפניתי,   נשארתי ואשאר קודם כל בזהותי כאחות.

                                                                           מרואיינת וכותבת - אסתי נעלי

 

 

ל

 

 

 

 

 

 

 

 

3958 צפיות
פורסם ב- 19/03/2013 ,בשעה 14:59:03
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות