דבר העורך

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

קול ההתחלות

סיפורי ראשונים

רצף אחד משני קצות השביל
03/02/2013 14:58:15

 

פרופיל מתיישבת:

  מירה לוי מעצמון

  נשואה לזאב, שניהם אנשי חינוך בגימלאות

  אם לשלושה בנים שניים מהם בגוש - עצמון ויובלים.

  סבתא לשלושה בנים

  עלתה לישוב (למחנה הזמני - קרוואנים )בשנת1978

 

רצף אחד משני קצות השביל

השבוע כשבאתי לשוחח עם מירה בביתה, היה אחד הימים הראשונים של האביב. הנוף הנשקף מסלון ביתה מראש הנקרה ועד חיפה נוכח בבית במלוא עוצמתו וחשבתי שזו נחלתם של ראשונים. אלה שחורצים את טביעת ידם בגבעה בתולית. עצי הפרי עמוסים לעייפה מעידים כי כאן גרים אנשים עסוקים. גימלאי המאה העשרים ואחת , מגלי עמים וארצות. 

מירה עבדה עשר שנים קודם להצטרפותם לגרעין המתיישבים, כגננת בקרית ביאליק. אחת האימהות מהגן ,שבעלה היה עובד רפאל, סיפרה לה על הגרעין שקם להתיישבות בשגב, ואף הביאה לה טפסים. באותה עת גרו בחיפה מעל דירת הוריה והייתה להם עזרה רבה. הם ילידי חיפה וזה היה אך טבעי שיישארו באזור. זאב בעלה, רצה קיבוץ. ובכל זאת נרשמו . היו הרבה אספות של הגרעין המתגבש. בינתיים הכירו את האנשים. השנים עברו ובשלב מסוים הוצע להם לעלות לישוב זמני בחוות יבור ,ולגור בקרוונים. אריק שרון , שר השיכון דאז, לחץ על אנשי הגרעין המתגבש, לעשות זאת, עם הבטחה שיקומו במהרה יישובי הקבע, מה שלימים נודע כ"יהוד הגליל". כך חל הפילוג בין עצמון ליובלים. אנשי עצמון העתידית, עלו לישוב הקרוונים ואילו  אנשי יובלים, חיכו לישוב הקבע.

מירה וזאב התלבטו מאוד, זה נראה להם מאוד רחוק . שנים קודם לכן, הוזמנו לברית של בן משפחה בישוב הקרוונים שעל הגבעה מול קבוץ יסעור. אז, הם לא תארו לעצמם, שאלו הקרוונים שיגורו בהם כעבור מספר שנים. הדרך מחיפה ליבור הייתה ארוכה הלכה למעשה. הגבעה מול קיבוץ יסעור נראתה כמבודדת בסוף העולם. שני תפקידים היו אז חשובים לישוב המתגבש-אחות, וגננת. גידי אהרוני, שהיה מאוד פעיל בגרעין, פנה אל מירה ואמר לה שהישוב צריך גננת. לאה נוי נבחרה להיות האחות ומירה הגננת.

"ההתחלה הייתה מלווה בחששות. אך עם זאת, היו אלה 5 שנים נהדרות של בניה, עשייה , פעילות. 28 משפחות צעירות מגשימות ציונות על הגבעה, בונות לעצמן דגם של יישוב שאז עדיין לא היה מקובל", מספרת לי מירה בעיניים בורקות. לימים נוסף עוד קרוון והיו ל 29 משפחות.

את הגן פתחו בקרית ביאליק ובנובמבר עברו ליבור. בגן היו 14 ילדים בגילאי תת חובה. הגן היה צמוד למכולת ולפינת החי. קבוצת ילדי גן החובה וכיתה א' גנית , היו יחד במבנה בקצה הישוב למרגלות הגבעה. לרוב המשתכנים היו כבר 2 ו-3 ילדים, כך שהיו לא מעט ילדים . למי שנולד ילד רביעי הוסיפו חדר לקרוון. ילדי בית הספר הוסעו ללמוד ברמת יוחנן. "זאת הייתה תקופה נפלאה", מספרת מירה. "היו הרבה דיונים ואספות וחשבנו שאנחנו ממציאים את העולם". היה הרבה ביחד. כל יום בשעה 16:00 היו הילדים בני כול הגילאים יוצאים ומשחקים יחד בדשא המרכזי

בחודש נובמבר 1978, כשעלו לישוב הקבע בעצמון, הצטרפו עוד 9 משפחות שלא גרו בקרוונים. סך הכול 38 משפחות בשלב א' בעצמון.

"נדמה כי המעבר היה מעט טראומטי . בהתחלה כול משפחה הסתגרה בבית שלה, הבתים היו גדולים, יחסית לקרוונים הצפופים, וכל אחד ביקש לעשות לביתו. בקרוונים היינו מאוד צפופים ופתאום עברנו לגור ברחוב ארוך עם הרבה עמודי חשמל" אומרת מירה.

על אף שהייתה בשנת שבתון בשנת המעבר ,הייתה שותפה מלאה להקמת הגן גם בישוב הקבע. היא בחרה את המבנה הצופה לנוף. בכניסה לגן נטע כול ילד עץ על שמו. היום העצים הללו מסתירים את הנוף. הגן היה מרווח וחדש. ההורים התגייסו לשתול דשא. מירה דואגת לציין שהיו לה כול השנים סייעות נפלאות, מתוכן אורה ממושב אחיהוד שעבדה 8 שנים ויחד עם גננת מחליפה פתחה את הגן בעצמון (מירה הייתה בשנת שבתון). אחריה הגיעה תקוה שעבדה איתה עד לפרישתה.

על בחירת השם "גן צבר" מספרת מירה בחוברת "סיפורי מקום",  שערכה לילדים לכבוד שנת ה-25 ליישוב עצמון. "ילדי הגן, בקרוונים,  הציעו הצעות שונות: כוכב, שמש, קשקשתא ועוד. אחד הילדים הציע את השם צבר מאחר ובכניסה לישוב צמחו צברים ובעונת הקיץ ירדו הילדים עם קופסא מחוברת למקל לקטוף סברסים עסיסיים. כך ברוב קולות הוחלט לקרוא לגן "צבר". מאז ועד היום מלווה השם את הגן."

במשך השנים היה מבנה הגן צר מלהכיל והמרפסת נסגרה. על המנורה שבמרפסת, קיננה סנונית, אשר כול שנה פקדה אותו באביב. בשנה שהמרפסת נסגרה הגיע האביב ועמו גם הסנונית, שהופתעה לנוכח השינוי ודפקה שעות רבות על החלון. זה היה מחזה שובר לב לילדים ולגננות.

בשנים הראשונות להקמת הגוש, לא היו הרבה גנים במשגב. היה גן ביודפת וביעד, איתם גם  התקיימו ביקורים הדדיים.  ילדי שגב באו עם מונית לגן בקרוונים ובזכות זה ,נוצר קשר טוב עם משפחות שגב, כך שכשעברו לישוב הקבע ונהיו שכנים, המעבר לשכנות היה קל יותר. ילדי צורית וגילון , עוללים בני שלוש, היו מגיעים אף הם בהסעה, כל בוקר, בכל מזג אויר, בדרך ארוכה ומתפתלת לגבעה בחוות יבור.

מירה נזכרת בערגה בטיולים היומיים בעודם בקרוונים: לשדות, לחוות יבור, לפרדסים של יסעור, עבורה ועבור הילדים  זאת הייתה חגיגה גדולה." ילדי א' גנית שמבנה הגן שלהם נמצא בקצה הישוב, היו מתפזרים בשטח על הגבעה", היא נזכרת .  גם בעצמון הייתה עושה "מסעות" עם הילדים- עוברים תחת לגדר , מבקרים את הסתווניות ביער, אוספים פטריות, כול עונה והייחוד שלה. "שיא האקסטרים", היה להעביר את הילדים בצינור הניקוז של מי הגשם מתחת לכביש. "הייתי עוברת ראשונה ומחכה שתקוה תעביר אותם אחד אחד", נזכרת מירה בחיוך. היום קשה להאמין שהייתה עושה זאת. לקראת סוף שנות עבודתה נזקקה לאישורים, מראש, ותוך כדי ,של המועצה, אם רצתה לצאת מחצר הגן.

אני שואלת את מירה על אירוע מיוחד שקרה,  והיא נזכרת שבאחת ממסיבות הסיום של הגן הכול היה מוכן ומאורגן לקראת מסיבת אחר הצהרים. במשך היום הייתה הפסקת מים, והילדים פתחו את הברזים כהרגלם והשאירו אותם פתוחים. אחרי הפסקת צהרים, היא עלתה בשביל מביתה אל הגן ונחלי מים זורמים במדרון. הגן היה מוצף. כול האביזרים שהוכנו מראש, צפו במים. אחרי שהמים נגרפו החוצה האביזרים והתוכנית אולתרו,  ההורים והילדים הגיעו ודבר לא ניכר.

באופן שוטף וכמו בכל גן נערכו קבלות שבת בימי שישי אליהם נהגו להגיע בוגרי הגן תלמידי הכיתות הנמוכות לאסוף את אחיהם ולבקר. וגם לטעום מהחלות הטעימות זכר לימים שהיו בגן.

כל יום שסיימה לעבוד ועבר בשלום, זכה לברכה. מאחר שגרה בישוב, בכול המלחמות, כמו גם בימי השלג הכבד של שנת 92 הגיעה לגן. גם כשהיו מצבים שמכורח הנסיבות הגיע אליו רק ילד אחד.

היא לא הגיעה לעימותים עם הורים ולא הפריע לה שהיא עובדת וגרה באותו המקום.  "אני חושבת שמה שהיה טוב זה שהייתי אחת מהיישוב , מאוד מחוברת. לא מישהי מבחוץ שעושה את העבודה 5-6 שעות והולכת. אני ראיתי הרבה את הילדים. עד היום נעים לי לפגוש את הילדים שבגרו. לא תמיד אני מזהה מייד, אבל אני מתעשתת ומזהה".

הפעילויות בגן מלוות את הווי הישוב וזה לא מובן מאליו, זה קשור בזה שהיא תושבת המקום ומחוברת אליו. בטקס ערב יום העצמאות, בכול שנה, חותם את הטקס "ריקוד ילדי גן צבר". כול בן ובת בעצמון מגיל צעיר ביותר ממתינים בקוצר רוח להיותם בוגרי גן צבר שיוכלו להשתתף בהופעה המיוחלת. בבוא היום, הבנים לבושים במכנס כהה וחולצות לבנות, הבנות בשיער אסוף ושמלות חגיגיות כששרוכי כחול לבן קשורים על ידיהם, יושבים למרגלות הבמה נרגשים עד מאוד. הכרוז המכריז על עליית הילדים לבמה, בונה מידה של מתח לקראת ה"שוס" של הערב,  שהוא רגע יחיד ומיוחד, מרגש ו"כאילו" מפתיע בכל שנה. הריקוד מלווה בתשואות רמות של הקהל והתרגשות מיוחדת של בוגרי הגן בני כול הגילאים, חלקם הורים לרקדנים שעל הבמה.

העבודה , לא הייתה בשבילה "ללכת לעבודה". "אלה היו החיים, זה היה חלק ממני ולכן לא היה פשוט לפרוש" מספרת מירה.  

מירה הייתה 35 שנה גננת,  כשפרשה בשנת 2004 קיבלה את אות יקירת עצמון בטקס ערב יום העצמאות המסורתי ,בנוכחות התושבים ודורות הילדים שחינכה, וזכתה לתשואות ארוכות.

מירה מאוד קשורה למקום. היא תרמה בשם משפחתה ספר תורה שהגיע מפולין בתקופת חומה ומגדל. את הפרוכת הביאו מתרומה של בנות מצווה מבית ספר דתי בגבעת שמואל. כל ילדי עצמון ילדי שאר הישובים אשר עלו לתורה בשנים הראשונות השתמשו בספר הזה. הספר שמור בארון הקודש שנבנה במיוחד על מנת להכיל דלת עץ מגולפת ומיוחדת שנתרמה ממר וולטרה, שחי בעיר בעלת אותו שם באיטליה, וחיפש לתרום בדרכו שלו לישוב הקבע. 

בארון שבביתה היא מחזיקה קלסרים ובהם עשרות ברכות שכתבו ההורים לילדיהם לימי ההולדת בגן.  

ולסיום אני שואלת את מירה , מה מכול אלה הייתה משמרת?  היא נזכרת בערגה בקבלות השבת המשותפות והחגיגות והאירועים המציינים את החגים. את שחזור "העפלה" ו"כיבוש הכותל" ביום העצמאות, ליל הסדר המשותף, חגיגות שבועות וחנוכה.... ופניה קורנות.

 "במשך שנים לא נסענו למשפחה בחגים, היה ברור מאיליו שנשארים בישוב ונמצאים יחד . הלוואי ואפשר היה לשמר מזה ורק לא להגיע ולהיות עוד שכונה בעיר".

נפרדתי ממירה בפתח ביתה. עליתי בשביל העולה לגן בו צעדה כול יום במהלך השנים, והבנתי את שאמרה: שזה לא מקום העבודה שלה ,אלה החיים שלה . אכן, זהו רצף אחד משני קצותיו של שביל צר וכמה מדרגות.

 

ראיינה גלית וייצמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

904 צפיות
פורסם ב- 03/02/2013 ,בשעה 14:58:15
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות