דבר העורך

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

קול ההתחלות

סיפורי ראשונים

הגענו לגמרי במקרה
20/01/2013 20:08:34

 

פרופיל מתיישב:

רנה (1952) ו מיכאל-מייק (1949) צ'דוויק

עלו לארץ ב-1978

הורים לדונה, ללאנס ולסלעית

סבא וסבתא ל-5 נכדים + שניים בדרך

מראשוני שכניה

 

 

הגענו לגמרי במקרה...

ב-1978, כשאווירת הלחץ הבין-לאומי שהופעל על דרא"פ בשל מדיניות האפרטהייד כבר החלה לתת את אותותיה, ויהודים רבים ארזו שוב את מטלטליהם ועזבו, נחתה משפחת צ'דוויק (רֶנֶה ומיכאל-מייק) עם שני הגדולים הקטנים (דונה ולאנס) + קצת בעיות בריאות (האסתמה של מייק) + הרבה ציונות מעשית (מבית "הבונים החופשיים" ו"בני-עקיבא" ק"ק קייפטאון) במרכז הקליטה מבשרת ציון. בשל האסתמה, הסוכנות שלחה אותם לעבות את ההתיישבות בערד, ואולם ביקור קצר בעיירת המדבר שעדיין לא התעוררה אז - החזיר אותם באחת למוסדות המיישבים. אחרי כתשעה חודשים במרכז הקליטה והכרות ראשונה עם "שיטות העבודה" בארץ (באירגון העמסת לחם טרי במאפית אנג'ל ושילוחו בעשרות כלי רכב לקצוות עיר וארץ), נשלחה המשפחה לבדוק קליטה בכרמיאל. בדרך הארוכה ממבשרת לכרמיאל, החליטו לבקר חברים ותיקים באתר ההתיישבות הזמנית של שכניה בשטח שבין ביה"ס משגב לבין עצמון של היום. כשהגיעו לאתר האשקוביות, שהיה אינקובטור לישובים נוספים בגוש כמו קורנית ושורשים, פגשו את רחל בן-לולו ממייסדי גרעין שכניה בגולת ארה"ב, והשאר, כפי שאומרים דוברי האנגלית מהבית, היסטוריה.

אחרי פחות מחודשיים, פרקה המשפחה את ארגזיה, והצטרפה ל 10-15 המשפחות שהיוו את הגרעין לשכניה תחת מטרית המחלקה להתיישבות של האיחוד החקלאי. המטריה הזו, כפי שלמדתי בהמשך, לא תמיד עמדה ברוחות הסוערות של אזורנו, אולם באותם ימים, לאיחוד החקלאי, ולנציגו עלי אדמות, הייתה המילה האחרונה בכל דבר ועניין. כך יוצא שכשמייק אומר "הוחלט ש...", ביטוי שחוזר פעמים רבות בראיון, אני מנסה לבדוק איתו מי החליט מה. מסתבר שהוחלט שנוסף על המפעל (בית מלאכה?) לעיבוד יהלומים סינטטיים שכבר קרטע בסיפוק תעסוקה ופרנסה לגרעין, הוחלט שיהיה מושב שיתופי, הוחלט להקים מפעל קטן לשיבוץ אבני-חן, והוחלט שבעוד שרנה תישאר באתר עם ילדיהם (אז בני שנתיים ו-4), ייצאו מייק והגולדסטיינים להשתלמות של מספר חודשים באזור המרכז.

 

על השירות הצבאי של מייק - בניגוד לקלישאה כי צה"ל הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, עם גיוסו לצה"ל, מצא מייק את עצמו במחלקה אחת דוקא עם ... עולים מקזחסטאן, שדיברו כמוהו עברית בסיסית בלבד, אך אנגלית - כלל לא, ומייד נשלחו לאבטח בסיס בקדום (בשומרון). הקזחים היו בעלי גוף ובעלי ניסיון צבאי עשיר עוד מהצבא הרוסי, ואילו מייק אפילו לא ידע לתפעל את הנשק שניתן לו. זמן קצר לאחר הגיוס חלה בדלקת ראות ואושפז בביה"ח אחד, ולאחר-מכן באחר, ולבסוף הועבר להג"א, ועשה מילואים בחברת חברים מישובים אחרים בגוש.

 

באתר הזמני בעצמון היו מעין אשכולות של אשקוביות, וכל גרעין היה מעין ישוב נפרד, אך היה גן ילדים משותף, ודונה ולאנס, הילדים הגדולים של רנה ומייק, בילו בו ילדות בלתי נשכחת. הגרעין לשכניה היה מורכב מזוגות ומיחידים בעיקר מארה"ב, אבל גם מכאלה שהצטרפו "על הדרך" (כמו מש' צ'דוויק עצמה). רובם באו מחיים אורבניים, ולא היה להם מושג לגבי ניהול חיים בקהילה שיתופית קטנה. הפרנסה המשותפת הייתה בדוחק, האיחוד החקלאי שלח מדי פעם את נציגו כדי לעזור להם להתארגן, אבל היום-יום היה מתיש, ועל העבודה הרבה נוספו שמירות תכופות ותורנויות רבות, כמו תחזוק המבנים הריקים. הגרעין לא היה מגובש חברתית ואידיאולוגית, וכמו בכל משפחה טובה, ויכוחים, חשדנות וחשבונאות קטנה, לצד הרגשת גאוות השתייכות וחלוציות, היו חלק בלתי נפרד מחיי המחנה. עוד לפני המעבר לישוב הקבע ביולי 1980, היו שמועות כי השכנים מכאוכב שגם אם לא החזיקו פורמאלית באדמות הר שכניה ראו ורעו בהן כבשלהן, ינסו אולי לפגוע בתשתיות שהלכו וקרמו בטון ומלט על ההר. אחר-כך הגיעו שמועות שקבוצה של צעירים "ישראליים" (כלומר צברים) מתכננת לפלוש לבתים החדשים, והגרעין על כוחותיו הדלים, נאלץ לשמור גם על האתר הזמני וגם על אתר הקבע.

עד שהגיע מועד העלייה לקרקע, נותרו בגרעין שכניה רק שש משפחות. אחרי יותר משנה באשקוביות, המעבר לבתי הסוכנות היה כמו מעבר למגורים בארמון, צוחקת רנה. המשפחות התבקשו לבחור להן בתים בחלק הצפון מערבי של הישוב הקטן, ואילו בחלק הדרומי יותר יושבו המשפחות שלימים הקימו את שורשים. להפתעתי, רנה ומייק מספרים שנשמרה הפרדה מוחלטת, וכל ישוב ניהל את חייו בנפרד, כולל חגים ושמירות. עם ראשוני קורנית, לעומת זאת, היו כבר אז יחסים יותר קרובים. בקורנית הייתה מרפאה/תחנה לאם ולילד (עם אחות משכניה דוקא) לטובת תושבי ההר, וגן ילדים משותף. עד לפני שנים והרחבות מועטות, שכניה וקורנית היו חוגגות יחד את יום העצמאות, ובכלל - כמו שמציין מייק - בחגיגות הישוב כולם התעלו מעל היחסים

 

 

 

העכורים, אם היו כאלה, והרימו ביחד מסיבות לתפארת. עם אור בעיניים הם מספרים לי על חגיגת בר המצווה של בנם לאנס, חגיגת בר המצווה הראשונה על ההר, הם טוענים: מייק, שעבד אז כמשווק ואיש מכולת  בהררית, בטל-אל  ובשבי-ציון, קבל פרודוקטים מהבעלים, וכל נשות שכניה, תחת ניצוחו של הטבח המקצועי –  רפי בן לולו, הכינו את הכיבוד לחגיגה של כל הישוב. האחים של רנה הגיעו  מצפון אמריקה, והעלייה לתורה הייתה בביה"כ במנוף. 

אחרי העלייה לקרקע, ומשהסתבר כי הישוב אינו מצליח להחזיק את עצמו כלכלית, הוחלט ש... הישוב יהפוך ממושב שיתופי לישוב קהילתי. רנה ומייק ניסו את מזלם בהפיכת אוהל המכולת למרכז מסחרי  הומה שיישרת את תושבי הר שכניה והסביבה, כל זאת בימים שבהם אפילו הכביש למורשת טרם כוסה אספלט, והישובים כאן באמת היו קצה העולם. הקניות נעשו כבעבר דרך אירגון הקניות של האי"ח, וכשזה התפרק יום אחד, נזקפו חובותיו לחובת בעלי המכולת, מבלי  שהישוב המופרט-עתה יערוב להם או ייחלץ לעזרתם.

אחרי ההסתבכות עם המכולת, ועוד כמה נסיונות בתחום שלא כל-כך הצליחו, מייק עבד כאב-בית בבית הספר העל-יסודי הראשון במשגב ביעד, ואף עזר להעבירו למיקומו העכשווי. בשל בעיות בריאות המלוות אותו כל השנים, פרש מהעבודה המאתגרת בבית הספר, וחזר לעבוד כמשווק ומפיץ מוצרים שונים ברחבי הגוש, ובתקופות מסוימות אף מחדרה ועד הצפון הרחוק. בקריירה שלו כלולה החדרה פנומנאלית של המוצר "שלוק", שהיה שלאגר רציני בימים שהייתה לו בלעדיות בארץ, וגם חלבה של "טעם ישראל". בעשור האחרון, מייק עובד במינימרקט בעצמון, ומספר לי בגאווה שיש במינימרקט ה-כל, אפילו בשר טרי של "דבאח" אפשר למצוא בו. רנה, מצידה, קנתה לה מוניטין כמטפלת אחת-על-אחת/אחד שגידלה דורות לתפארת בשכניה ובסביבה. כיום היא גם מטפלת מספר בקרים בשבוע באישה מבוגרת ביובלים.

בתם הצעירה של רנה ומייק, סלעית, נולדה כאן. יש להם חמישה נכדות ונכדים, וכולם מתגוררים באזור המרכז. הם מסכמים ואומרים שאוהבים את הטבע והמגורים בגליל, אם-כי הישוב הקטן מפעם כבר פחות אינטימי, וכמובן - יותר צעיר יחסית לגילם ולמצב הבריאות שלהם. מציינים לטובה את פעילות "הצעירים ברוחם"  (ועדה המארגנת פעילות מיוחדת לטובת בני החמישים פלוס בשכניה).

 

תודה גדולה למשפחה שפתחה לפני חלקים מהסיפור האישי שלה (ציונות בלי מרכאות) ואת אלבומי התמונות המשפחתיים! ביקשתי לראיין אותם "סתם" כתרגיל בסדנה, וזכיתי.

רעיה

 

 

 

911 צפיות
פורסם ב- 20/01/2013 ,בשעה 20:08:34
להוסיף תגובה אין תגובות לרשומה זאת קישור ישיר לקטע בית

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות