http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

מדברים אמונה

הרב יש לי שאלה: האם הימים האלה שנקראים ימי בין המיצרים הם ימים מסוכנים? אם זה נכון אז למה?

 

הימים האלו שבין יז בתמוז לט באב נקראים  " בֵּין הַמְּצָרִים  " .

ביטוי זה לקוח מתוך מגילת איכה שכתב  הנביא ירמיהו "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים  "  התרגום ההלכתי של הפסוק הזה מחלק את ימי בין המצרים ל3 חלקים הימים שמיז בתמוז עד ר"ח אב שבהם צריך להיזהר משנה זהירות בכל מה שעושים.

הימים שמר"ח אב עד ח באב שבהם ממעטים ככל האפשר בשמחה.

יום צום ט באב שבו צמים מתאבלים ומקוננים .

 

בשנה זו שנת תשע"ה , צום ט באב נדחה ליום ראשון י באב .

 

תחילת הצום ביום שבת (ט באב 25/7) בשעה 19.40 סיום הצום ביום ראשון( י באב 26/7) בשעה 20.03

 

ומכיוון שכל רודפי עם ישראל הצליחו ברדיפתם בימים אלו שבין צום יז בתמוז ל יום צום ט באב נהגו בעם ישראל לאורך השנים לנסות ו"לתקן" את הימים האלה ולנהוג בהם במשנה זהירות .

 

 

מבט להיסטוריה היהודית למה שהתרחש לפני 1947 שנים

 

21 יום עברו מרגע שהובקעה העיר ירושלים בי"ז בתמוז עד שנחרב בית המקדש בצהרי ט' באב.

21 ימים אלה נזכרים מידי שנה בשנה במנהגי אבל על חורבן בית המקדש ועל המצב בו נתון עם ישראל 1947 שנה.

"

 

מה קרה?

 

5 דברים קשים ארעו בט' באב.

א. נגזר על אבותינו בתקופת דור המדבר שלא יכנסו לארץ ישראל.

ב. חרב בית המקדש הראשון.

ג. חרב בית המקדש השני.

ד. נלכדה העיר ביתר ונרצחו כל תושביה

ה. נחרבה וחרשה העיר ירושלים (אליה קפיטולינה)

 

א. נגזר על אבותנו בתקופת דור המדבר שלא יכנסו לארץ ישראל בעוון חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה כפי שנאמר בתורה בספר במדבר פרק יד פסוק כח "כמספר הימים אשר תרתם את הארץ 40 יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם 40 שנה וידעתם את תנואתי -  ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבי יוחנן אותו לילה ליל תשעה באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכיה לדורות".

 

ב. חרב בית המקדש הראשון" כשחרב בית המקדש אותו היום ט' באב היה ומצאי שבת היה ומצאי שבועות היה ומשמרתו של יהויריב הכהן היתה והלויים עומדים על דוכנים ואמרים שירה ולא הספיקו לגמור עד שבאו נוכרים וכבשום והרגום ושרפו את היכל המקדש" (תלמוד מסכת תענית).

 

ג. חרב בית המקדש השני ע"י הרומאים וגלה העם היהודי מארצו.

 

 

 

ד. נלכדה העיר ביתר ונרצחו תושביה כפי שמתאר התלמוד " אמר רבי יוחנן קם אדריאנוס קיסר והרג  בביתר 80 אלף ריבוא איש ואשה והיו הורגים בהם והולכים עד ששקע הסוס בחוטמו בדם...

שלוש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ...אמר רבן שמעון בן גמליאל 500 בתי ספר היו בביתר ובקטן שבהם למדתי אני והיינו אומרים אם יבואו שונאים עלינו בעפרונתנו אנו מנקרים את עינהם וכיון שגרמו העוונות היו כורכים כל אחד ואחד בסופרו ושורפים אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני"   .

 

ההסטוריון ציון קסיוס בספרו "ספר הגבורה" (בתרגום ג. אלון) מתאר   985  כפרים חרבו באיזור ביתר ו  58  ריבו אדם נטבחו בקרבות והמון גוועים ברעב ובחולי האש. לאין חקר עד שהפכה כל ארץ יהודה לשממה".

 

ה. הרומאיים חרשו את ירושלים החריבוה עד היסוד ובנו עיר חדשה בתרבות רומאית והסבו את שמה לאליה קפיטולינה.

 

למה זה קרה?

 

אחת השאלות הקשות היא בעצם למה זה קרה לעם ישראל?

ישנן הרבה תשובות אולם חז"ל שמו את האצבע על סיבה אחת  והיא קלקול מוסרי שהיה קיים בעם שבעקבותיו לא היה זכות קיום לבית המקדש ובעצם הרומאים שרפו בית שממילא כבר נחרב. וכך מתואר בתלמוד הבבלי במסכת גיטין בדף נח  (ציטוט בשינויים קלים)

 

 

" מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליה של נגר הוא היה . פעם אחת הוצרך (רבו)להלוואה כספית , אמר לו השוליה: שלח את אשתך אצלי ואלונה, שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים.

לאחר שלושה ימים בא אליו רבו , אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שנערים התעללו בה בדרך. אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה, אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: בא ועשה עמי בחובך.

 

 והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דין - על שתי פתילות בנר אחד."

 

מעשה זה מתאר את הקלקול המוסרי שהיה בעם ובו תולים חכמים את חתימת גזר הדין של אלוקים על עם ישראל.

 

 

1947 שנה חלפו מאז חרב בית מקדשינו. הרבה תמורות חלו במשך השנים, גזרות שמד, רדיפות , שואה קיצצו חלקים נכבדים בקרב עמינו. תקופות השגשוג וההצלחה הקצרות של עמינו נבלעו ונשכחו מהלב מכוחם של הצרות שבאו לאחריהם. מטבע הדברים צרה משכחת צרה, והאדם מצטער על האחרונות ושוכח את הראשונות שקדמו להם.

 

אולם שונה הדבר ביחס לחורבן בית המקדש. אסון זה לא נשכח מהלב, ואת חורבן בית המקדש זוכרים אנו כל שנה בין התאריך י"ז בתמוז לט' באב (ימי בין המיצרים) כבר 1947 שנים .

 

לכאורה מה לנו ולבכיה זו? הרי אנו לא ראינו את בית- המקדש בתקומתו ומדוע נבכה את חורבנו? ועוד במה שונה צרה זו מצרות קודמות שפקדו את עמינו, שאותן אין אנו מציינים? ובפרט אנו בני הדור החדש שזכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל ובשוב השלטון הריבוני היהודי על ירושלים.

 

אולם אם נבין את מיקומו ותפקידו של בית המקדש בקרב האומה נוכל להבין את גודל החיסרון.

 

 שלשה היו תפקידיו העיקרים של בית המקדש:

א. מקום ההתקשרות בין האלוקים לברואיו.

ב. מקום ההוראה וההשפעה של האמונה היהודית.

ג. מקום בו מרוכזות אנרגיות רוחניות רבות עוצמה.

 

א. מקום ההתקשרות

מעשה הקורבנות שבוצע בבית המקדש הווה אמצעי של קשר בין בני האדם לאלוקים.

כמו כן היה בית המקדש  המקשר בין האלוקים לעם ישראל. ביום הכיפורים בעת שהיו ישראל משלחין את השעיר הנושא  את חטאתם אל ארץ גזרה, היו עיניהם נשואות אל "חוט השני" שהיה קבוע בפתחו של ההיכל ומצפים לראותו בהתלבנותו מפני ששינוי המראה מאדום ללבן הווה סימן ואות לעם היהודי כי התקבלו תפילותיהם ונמחלו עוונותיהם.

 

ב. מקום ההוראה

"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב')

מבית הדין הגדול אשר ישב בלשכת הגזית שהייתה בין כותלי בית המקדש, יצאה ההוראה העליונה לישראל.

בסנהדרין זו נקבעו ההלכות ליחיד ולציבור ומשם למדו ישראל משפט צדק וחוקים.

יחד עם זאת שימש בית המקדש כמורה אמונה. וזאת לאו דוקא ע"י הוראות ודיבורים. עצם המעמד העצום שהיה חוזר ונישנה מידי מועד וחג היה נוטע אמונה בלבבות עולי הרגל.

התייצבותם של מאות ואלפים מעם ישראל במקום המקדש כאיש אחד ובלב אחד מתוך שמחה של מצווה. העליה לרגל הייתה מרוממת ומלהיבה את אש האמונה שכבר בערה בלבבותיהם, ומחזקת את עבותות האהבה של העם לאלוקיו.

 

ג. ריכוזיות האנרגיה

אדם שהגיע לבית המקדש חש מיד בעוצמה אדירה של רוחניות. עוצמה זו הקרינה גם על האדם היחיד וגם על העם בכללותו. מעצמת אנרגיה זו שאב האדם היהודי את כח אמונתו והחזיק מעמד על אף הטרדות אשר עברו עליו כאדם פרטי וכחלק מהאומה.

 

לפיכך כל עת אשר אין אנו זוכים לראות בבנין בית המקדש בימינו אלה, מחויבים אנו להמשיך ולהתאבל על חורבן בית המקדש. 

 

משחרב בית המקדש בטל הכל. הווה אומר כי בחורבן בית המקדש איבד עם ישראל את צורתו האמיתית ולמרות שנותרה האמונה בעם הרי נעדרים אנו כל אותם מעמדות עצומים שמילאו חללו של עולם.

 

כל שנה ושנה

אשר על כן כל שנה  ושנה בט' באב נוהגים להתאבל על צרות הרבות שארעו את אבותנו ואותנו בתקופה זו הסמל הגדול של האבל זהו הזכרון המונצח ע"י יום צום ותענית.

 

נפוליאון ומדינת ישראל

 

מספרים על נפוליאון שעבר פעם בעיירה אחת, וראה שכל היהודים בעיירה התאספו בבית-הכנסת והם יושבים על הארץ ובוכים. שאל נפוליאון, מה קרה ליהודים בעיירה הזאת, שהם באבל ובצער? אמרו לו: היום תשעה באב, זהו יום אבל אצל היהודים על חורבן בית-המקדש. שאל נפוליאון: לפני כמה שנים ארע הדבר הזה להם? ענו לו: לפני שנים רבות, קרוב לאלפיים שנה. התפעל נפוליאון ואמר: עם שזוכר כל-כך הרבה שנים את עברו ומצטער על חורבנו, מובטח לו שייגאל וישוב לארצו.

 

 

 

תמונת דימוי שריפת בית המקדש

 

.

 

1225 צפיות