דבר העורך

 

אתם מוזמנים לשלוח אלי סיפורים יישוביים ואישיים, סיפורי הקמה, התמודדות והתבססות, אודות אתרי הנצחה, "מושגים גליליים" בתחום המועצה וכמובן, תמונות מחיי האזור מלוות בהסבר , תאריך ושם הצלם  ו/או ליצור עימי  קשר לראיון אישי.

מנהלי היומן

אלבום תמונות rss
מלאו כאן את כתובת ה-Email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן היומן שלי.
הצטרף הסר

לינקים

רשומות אחרונות

ארכיון

אלבום תמונות

Loading
 

אומרים שהיה פה

סיפורים מתולדות משגב

דרך היקים גם בגליל
10/06/2011 11:49:07

 

לצבור יוצאי מרכז אירופה במשגב

ראו הזמנה מצורפת בתפן


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנכם מוזמנים להעלות סיפורים וזיכרונות משלכם


ד"ר ישראל בן דור מטל-אל

שלח אלינו מאמר שכתב על סטף ורטהימר, יליד גרמניה,

שהגיע לארץ בגיל 11 והקים את גן התעשייה בתפן בשנת 1985

מתוך הספר: שייקה בן פורת, שיחות עם סטף ורטהימר, ספרית פועלים, 1998.

 

 

 

ישראל בן דור/סטף מהפלמ"ח

 

 

סטפאן עבד במשך שנתיים אצל האופטיקאי, רכב לעבודה על אופניו והרוויח כמה פרוטות. לאחר שהרגיש שמיצה את העניין, עבר לעבוד אצל מתקן המצלמות היחידי שפעל אז בתל-אביב- בית המלאכה אוארבך ברחוב גאולה. התקופה שבה היה חניך העניקה לו רבות. יותר מכל למד להשתלב במציאות החיים ולהתמודד: "כמתלמד אתה נעשה חלק מן החיים, אתה לומד להתמודד עם החיים. יש לך לקוחות, אתה מכיר אנשים, אתה נעשה מעורב. והיה לי כנראה דחף להיות מעורב ולהתמודד". לאחר פחות משנה התקבל כמתלמד אצל פרופסור גולדברג, שפיתח מצלמה חדישה. במעבדה של גולדברג עבדו ארבעה מהנדסים מבריקים לאופטיקה, למכניקה ולפיזיקה. המעבדה התמחתה בייצור מכשירי ניווט למטוסים, מכשירי מדידה לרמת הסוכר בדם ומכשירים מדעיים אחרים. רבים ממכשירי מכון וייצמן נוצרו במעבדה של גולדברג. גם ארגון "ההגנה" נעזר בשרותיה והיא ייצרה עבורו כלים ומכשירים רבים. לימים הקימו תלמידיו את חברת "אל-אופ" הידועה.

 

סטפאן למד רבות מן העבודות האלה. הייתה לו יכולת טכנית טובה- "ידיים טובות", כפי שהדבר נקרא וגם סקרנותו הייתה ללא גבולות. מחוץ לשעות העבודה קרא רבות כדי להבין את התהליכים לעומקם. הוא הלך לשיעורי ערב ולמד בקורסים אוניברסיטאיים בהתכתבות. בימים עבד ובלילות עיין בספרות מקצועית.

לאחר כשנה וחצי במעבדה של גולדנברג, נודע לו שחיל האוויר המלכותי הבריטי חיפש מומחים לתיקון מכשירי ניווט. ביחד עם קבוצת טכנאים צעירים התקבל לעבודה. השנה הייתה 1944 והוא היה בן 18. כחצי שנה עבד בבחריין שבמפרץ הפרסי. כאשר חזר לארץ,  כבר ידע על שואת יהודי אירופה.

הוא חיפש דרך לעזור ליהודים. ההבדלים בין הארגונים השונים ("הגנה", אצ"ל, לח"י) לא היו ידועים לו. עוד לפני כן, כאשר התרוצץ על חוף הים בתל-אביב הזדמן לו לעזור למעפילים. בין היתר, זכורות לו האוניות "פטריה" ו"טייגר היל". סטפאן היה חזק מבחינה פיזית ורגיל לגלוש על הגלים ועזר למצילים בחוף הים. הוא רצה להלחם נגד היטלר ולהציל יהודים. כמה מחבריו התנדבו לפלמ"ח ובסוף 1944 גם הוא הלך בעקבותיהם. הוא ביקש לשרת על אוניות בהעפלה ולכן נשלח לגבעת-ברנר, למחלקה של בני משקים. הוא לא הצליח להתחבר אליהם מכיוון שלא היה בתנועת נוער.

 

בגבעת ברנר הפך מסטפאן לסטף והתחבר להוויה הישראלית. שם פגש את עודד פקר, שהיה מפקד המחלקה שלו ועבר את המהפך ששינה את אישיותו: "בגבעת ברנר, שם נעשיתי סטף במקום סטפאן, פגשתי את עודד פקר, לימים ארזי, מכפר יהושע, שהיה המ"מ שלי...ואז לראשונה התחלתי להבין את החוויה הישראלית החדשה. השורשיות של עודד ארזי וניקיון הכפיים היו לדעתי המפתח לחיפוש שורשים במדינה. הוא בעצם היה זה שעזר לי להשתחרר מהגולה...הכרתי כבר אנשים רבים בתל-אביב, הכרתי אוסטרלים ובריטים וערבים. אבל רק בגבעת ברנר, באוהלי הפלמ"ח, כשחייתי עם החבר'ה האלה, הייתה לי התחושה שכאן נולד הישראלי החדש, התשובה ליהודי הגלותי, כלומר אנשים גאים בזהותם שאתה יכול לסמוך עליהם ואז באמת הרגשתי טוב. כנראה שחיפשתי משמעות לחיים בארץ, ובפלמ"ח מצאתי את התשובה". בפלמ"ח הרגיש שייכות שלא חש קודם לכן.

המחלקה אליה השתייך נקראה "מחלקת האטומים" כי באותה עת הוטלו הפצצות על הירושימה ונגסקי. סטף נשלח לפעולות מיוחדות בהן היה צורך בכישוריו הטכניים. הוא היה אמור להשתתף בפעולה לפיצוץ רדאר בריטי בחוף הים, ביחד עם בנימין גיבלי ודני מס שבסופו של דבר לא יצאה לפועל. בנימין גיבלי היה ברבות הימים לראש אמ"ן בצה"ל ודני מס נפל בדרך לגוש עציון במלחמת העצמאות, כאשר פיקד על הל"ה- מחלקת ההר.

סטף נשלח בסיום אימון המחלקה לנען, לקורס הטיס השני של הפלמ"ח. הוא טס על מטוס פולני קטן, סיים את הקורס בהצלחה ובשנת 1945 קיבל מהבריטים רישיון טיס. בעיתוי שבו הסתיים הקורס, החליטו הבריטים לצאת למבצע לדיכוי היישוב היהודי שנודע בכינוי "השבת השחורה" (29 ביוני 1946). זו הייתה התגובה הבריטית למאבק של שלושת הארגונים נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל שנמשך כעשרה חודשים. אחת הפעולות שבוצעו במסגרת זו הייתה "ליל הגשרים" - פיצוץ הגשרים המחברים בין ארץ-ישראל לשכנותיה.

הבריטים אסרו את כל צמרת היישוב וכן את כל מי שהיה בקורס בנען. סטף ישב שבועיים בלטרון וארבעה חודשים ברפיח. שם הבין שהיישוב היהודי ימשיך להיאבק וכי המדינה היהודית צפויה לקום. לאחר שיצא מהכלא, פנתה "ההגנה" וביקשה שיצטרף ל"תעש"- תעשיית הנשק של ההגנה. הוא הצטרף לעבודה בבית מלאכה קטן, בנחלת יצחק. הוא עבד במחרטה והכין תבניות לכדורים ולתתי מקלעים "סטן". כאשר פרצה מלחמת העצמאות (29 בנובמבר 1947) ביקש להיות טייס. ה"תעש" סירב לשחרר אותו וכך החמיץ את ההזדמנות לצאת לצ'כוסלובקיה ולהביא את המטוסים הראשונים. הוא פנה ליגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ויגאל אלון גייס אותו כקצין טכני לחבלה וייצור נשק במסגרת חטיבת יפתח. הוא הגיע למטה החטיבה, תחילה באיילת השחר ואחר כך בראש פינה. הוא עסק במשימות רבות, שייך ולא-שייך. פעם נסע לירושלים, כדי לסייע בניסיון לפוצץ את חומת העיר העתיקה, פעם למשמר הירדן, כדי לבלום את ההתקפה הסורית ופעם ירד לנגב ביחד עם חיים גורי. באותם ימים, במסגרת תחילת דרכו של החמ"ד ("חיל המדע") עסק בפיתוח נשק נגד טנקים ("פיא"ט") לטווח של 300 - 400 מטרים במקום הטווח הרגיל (מאה מטרים).

הוא התרשם מאוד מאישיותו של יגאל אלון: "לעולם אזכור דבר אחד: אחרי כיבוש משטרת ראש פינה, הראיתי ליגאל, ממש מול המשטרה, איך עובדת מרגמת ה"פרעוש" שהרכבתי בבית מלאכה בכפר גלעדי יחד עם קרול. ואז יגאל אמר לי: קח ממני קצת כסף, ותקנה לך מכנסיים הגונים...בשבילי יגאל, שהיה מבוגר ממני בשמונה שנים, היה מין אבא כזה, ואני קיבלתי את מרותו כמו שבן מקבל את מרות אביו. רק שסמכותו הייתה נעוצה בידידות ונבעה ממנה. סמכותו באה מזה שהוא היה אומר לך: אני סומך עליך".

 

ערב הוויכוח על פירוק הפלמ"ח, בא לביתו של יגאל אלון ובאותה הזדמנות העלה את הרעיון להקים אזור תעשייתי בנגב שבסיסו בבאר שבע ולעשות זאת כפרויקט של הפלמ"ח. אותו רעיון הבשיל לימים והתממש עם הקמת אזור התעשייה בתפן. באותן שנים בפלמ"ח התגבשה זהותו הישראלית והציונית. הוא שאב את האמונה שצריך לפעול יחד ושניתן לעשות זאת. כבר אז הגיע למסקנה שעתיד המדינה הוא בתעשייה ובאותה עת סבר שהתעשייה החשובה ביותר היא תעשיית הנשק. הוא מעריץ עד היום בעלי מלאכה המקפידים על האיכות והדיוק בכלים שהם מייצרים.

בסוף 1948 הצטרף למכון 3 (כיום רפא"ל) ונשלח לשלושה חודשים כדי ללמוד את סודות הייצור של תותח שהתכוונו לייצר אותו בארץ. הוא התחתן, נולדה לו בת והם החליטו לגור בנהרייה, בקרבת דודתה של אשתו, שהיה לה משק קטן עם תרנגולות. קרבה זו הייתה חשובה מאוד בתקופת הצנע וקיצוב המזון. בשנת 1951 השתחרר מצה"ל והחליט להיות עצמאי. הוא לא רצה לחיות בתל-אביב:

 "האמנתי שישראל האמיתית היא או בנגב או בגליל".

הם גרו בצריף והוא פנה לקבוצת חניתה וביקש להשכיר את המחרטות בשעות הלילה כשהן לא בשימוש. הוא ייצר במכונות אלו כלים לעיבוד מתכת ובעיקר סכינים למחרטות. הוא לבדו ייצר את הסכינים וחיפש לקוחות. באופנוע נסע לתל-אביב ומכר את תוצרתו. ליד הצריף היה פחון קטן שקיבל מהסוכנות ובו עבד. הבנקים לא רצו להלוות לו כסף. בתחילת 1953 פנתה אליו חברת "מקורות" והזמינה כלים לקידוחי ניסיון לבדיקות קרקע לקראת בניית המוביל הארצי. זו הייתה ההזדמנות שחוללה את התפנית. הוא קיבל עבור העבודה 2500 לירות שהיו אז הון גדול. בשנת 1952 נולד המותג "ישקר". הוא רצה לתת למפעל את שם בנו, איתן, אך אשתו התנגדה:" היא טענה שאם העסק ייכשל, למה שהכישלון יישא את שם הילד? ואז בחרתי בשם "ישקר", לאמור "ישראל קרביד": כי החומר שהשתמשתי בו לייצור הסכינים למחרטות נקרא קרביד". הוא התחיל את הדרך במפעל שגודלו היה 24 מ"ר. בהדרגה התרחב בית המלאכה וכלל גם מקומות נוספים שבהם נמצאו מכונות. קושי מיוחד היה לייבא את המתכת להכנת הסכינים. שוב ושוב נאלץ לנסוע לפקיד של משרד המסחר והתעשייה ולבקש ממנו רישיון ליבוא. שוב ושוב נאלץ סטף להסביר לפקיד מה הוא מייצר עם המתכת. עד שבאחד הימים בא אליו עם סכין חריטה והדגים על הזכוכית שכיסתה את המכתבה-כיצד הסכין עובדת. הזכוכית התנפצה לשתי חתיכות ומאז ואילך קיבל את רישיונות היבוא ללא קשיים. השלב הבא היה רכישת הציוד והחומרים להכנת המתכת באופן עצמאי וריכוז כל המכונות והעובדים במבנה תעשייתי גדול.

 

הפנייה ליצוא נבעה מאכזבה גדולה. משרד הביטחון, שסטף קיווה שיהיה גדול לקוחותיו, סירב לקנות ממנו את סכיני החריטה בטענות סרק שונות. הוא התלבט האם לעבור לייצור מוצרים אחרים, שיימכרו בארץ, או לנסות לייצא את תוצרתו. הוא יצא לאתונה וחיפש בספר הטלפונים וברחובות מישהו שיהיה מוכן להיות סוכן. הוא הכיר מישהו שעשה עליו רושם טוב והסכים לשמש כסוכן. הוא נשאר סוכן של ישקר במשך שלושים שנה. אחר כך נסע ליוגוסלביה ובאזל ובכל מקום מצא סוכן. בשנות השישים נפתח לפני החברה השוק האמריקני והוקם מפעל בהולנד.

 

העולה החדש, הילד הבעייתי שמעולם לא סיים אף מסגרת לימודים סדירה, שתמיד התאפיין בעצמאותו ובעיקשותו, הקים אימפריה כלכלית. הדבר החשוב ביותר בעיניו אצל בני אדם, הוא האמינות שלהם: "בראש ובראשונה קובעת בשבילי מידת האמינות. כדי לעבוד עם מישהו, אני חייב להאמין שהוא באמת רוצה לעבוד איתך, שהוא אדם ישר, ושהוא בעל מקצוע...במושגים של המסחר בישראל, אני אדם נאיבי".


 

 

"אור יֶקֶרות" מציינים 75 שנים למפעל ההתיישבות של עולי מרכז אירופה בא"י

מיזם "אור יֶקֶרות" נועד לציין,להוקיר ולהאיר באור גדול את 75 שנות ההתיישבות החלוצית והציונית של עולי מרכז אירופה בארץ ישראל. למעלה מ 120 קיבוצים, מושבים,מושבות ושכונות עירוניות הוקמו, הושלמו או הושפעו ממפעל ההתיישבות החלוצי של הייקים -

רבים מהם בגליל.

1126 צפיות
פורסם ב- 10/06/2011 ,בשעה 11:49:07
להוסיף תגובה תגובה אחת קישור ישיר לקטע בית
תגובה אחרונה ב-19/06/2011 18:37:25 מאת אסתי

כל היומנים

sun - לשירות חברות הסטארט אפ בצפון אומרים שהיה פה אמנים ויוצרים אני ואתה נשנה את הגינה אנשי הגשם אתר צומח גבוהה יותר, מהירה יותר, חזקה יותר גן קיימות הבית הפתוח הופכים את בקעת בית הכרם לעמק תפארת החינוך - הלב הפועם של משגב הכל נוער המלאכים של כלבלאב העשרה ואומנויות הקומפוסטר כחיית מחמד התנדבות...זה אנחנו ויקי משגב זבל זבל תפריד זכויות בעלי חיים זריקת בריאות חיים בקהילה טיולים ומסעות יד ביד בגליל יד על הדופק - דיווחי משטרה וביטחון יומן המועצה יומן ספורט יומן רכזי טיולים יער האופניים והקהילה יש עבודה ישוב לדורות לא רק לנשים לחיים ארוכים מבקרים במשגב מדברים אמונה מדיה חברתית מועדון רוטרי משגב מוקד 107 מזכירי/ות ישובים מיומני הספרנית משגב קולטת משומשהו נוער ראס אל עין עד-כאן העתון המקוון של משגב עוד מעט 30 עושים עסקים על הדרך פורום מנהלני חינוך פתווו-ח צעירי משגב קבוצת YAD קול ההתחלות קונים - כאן קורס ועדים קיימות וסביבה קליק שביל סובב משגב שבילים ברגל תיירות במשגב תרבות