http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%91/190731637642996 שבילים ברשת

אומרים שהיה פה

סיפורים מתולדות משגב

בחנוכה חוגגת מורן 40 שנים לקיומה.

מקבוצת חולמים שהתגבשה בגינוסר חיים היום בישוב 130 משפחות המנהלות חיי קהילה פעילים. 40 ילדים בגיל הרך מגיל לידה ועד גיל 6 כמעט כולם במסגרות המערכת היישובית

103 ילדים מכיתה א-י"ב הלומדים בעשרה בתי ספר שונים:

הר גילון, מעלה צבייה –תבנית החינוך המוזהב, אסיף, קציר, עומר, כרמים, כפר ורדים, אדם וסביבה, דרור הגליל- קיבוץ רביד, אורט פסגות. 18 בשירות צבאי

 

 

 

כבוד האירוע בחרתי בכתובים של משה ברקן (היום תושב רקפת) המתאר מה זה להיות בנאי.

ראשוני המתיישבים בנקודות רבות במשגב "התחברו" זמנית לענף הבנייה מתוך הנחת יסוד פשוטה: אם אין אני לי מי לי.

במורן פעלה קבוצת בנאים נמרצת שבנתה את כל הבתים הראשונים, השבילים והמדרכות בקיבוץ. משה קומפנו היה המדריך הנצחי (ראו תמונה מהפוסט בפייסבוק של אביבה גורן)

 

אני בטוחה שהבנאים של אז גאים על כך גם היום


תמונה של צוות הבנייה מימין לשמאל:שלמה שחר, דדי גרסון ז"ל, משה קומפנו, מיקי אמיר,אוסקר אוראל,יושבים: איציק קאושינסקי (מורן),צפריר גורן

 

 

להיות בנאי – "גלילון" 41 – מרץ 1982

 

להיות בנאי זה – להיות חלק מעונות השנה. להשכים קום בבוקר חורפי חשוך, להתעטף בכמה שכבות בגדים כדי להקל המעבר בין המיטה החמה, אל הקור המקפיא במרומי הפיגום, כשהרוח אינה חסה והשמש רק מרמזת על קיומה, בהאירה כמעט את קו האופק במזרח, וכשקרבים והולכים ימי האביב אתה מתבשם מהאוויר החמים משהו מקרני השמש הדוחקות אט אט את רגלי החורף.

 

להיות בנאי זו -  פגישה עם "פלנקה", "צוליק", "שטיכמוס" – שמות שכאילו נלקחו משפתה של מדינה נידחת, שאגות נוסח טרזן : "זונות, "טיט" "את האמא שלהם" שמרעידות את שלושת האולמות במפעל ומבהירות לך שהבנאים בפעולה.

 

להיות בנאי זה – לדעת שהסביבה הטבעית שלך היא מעין שעון דובר:

7.40 – מיניבוס הילדים נכנס למשק – ארוחת בוקר עוד 20 דקות יאמניאק

8:00 –ש.ש. קורא לאוכל

10.40 – האוטו האדום (דואר) בכניסה למשק

14.55 – ש.ש. מסדר הכלים בארגז ומוכן לתזוזה

תמונה הנחת צינורות במבנים הראשונים.צילום שרגא לנדסמן

 

להיות בנאי זה – להיות חמוש בפטיש, מסמרים ופלייר התלויים בחגור ולראות שבעזרתם, ומתחת ידך, "צומחים" מבנים נאים לרוחב ולגובה. וכשמזדמנים לאתר קבלנים אורחים ועיניהם סוקרות אותך בהערכה, ספק בחשדנות, אתה מתחיל להרגיש טוב, וכשאתה שומע שיחה של שניים, כנראה קיבוצניקים היורדים ממכונית התק"מ, ואחד אומר לשני: "יורם בוא ניסע כבר" ויורם עונה: "רק רגע, בוא נציץ עוד קצת, מה, בכל יום יוצא לבנאדם לראות פועלים יהודים עובדים בבניין?"

 

הלב מתרחב ואתה מרגיש בדרך הנכונה.

 

משה ברקן- חבורת הגליל א'

 


464 צפיות

תגובות

3019 צפיות
1640 צפיות
322 צפיות
2321 צפיות
תגובה אחרונה ב-17/01/2016 17:01:20 מאת ענת